בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, נדון ערעור שהגיש אח בן 71 על החלטת השופט יחזקאל אליהו מבית המשפט לענייני משפחה, לפיה הוא נדרש לפנות את הדירה שבה הוא מתגורר בתוך 20 ימים ולמסור את החזקה לכונס נכסים.
הדירה, שהייתה חלק מעיזבון אמו המנוחה, עומדת במרכז סכסוך ממושך בין האח ואחותו, שותפתו לעיזבון, סביב פירוק שיתוף בנכס. האח טוען כי מדובר בהחלטה בלתי צודקת, אולם האחות עומדת על זכותה להשלמת הליכי הכינוס והמימוש.
המנוחה, הלכה לעולמה ובמהלך חייה העבירה לילדיה דירה בחלקים שווים. ב-2019 האחות הגישה תביעה לפירוק שיתוף הדירה, וב-2020 ניתן פסק דין לפירוק השיתוף. האח הגיש ערעור על פסק הדין, אך במהלך הדיון בערעור חזר בו, ובסופו של דבר נמכרה הדירה במסגרת הליך כינוס נכסים לבנה של האחות.
המנוחה התגוררה בדירה, ובשנותיה האחרונות התגורר עמה האח. מאז פטירתה, הוא מתגורר בדירה עד היום, ומביע את כוונתו להיאבק להישאר בה, בטענה כי מדובר בזכותו להמשיך לגור בנכס שבו חי בעשור האחרון. הוא מוסיף כי האחות לא תיפגע אם יאפשרו לו להישאר בדירה, וטוען כי פינויו מביתו באופן שרירותי ומבלי הסבר הגיוני הוא מעשה בלתי מוסרי. לדבריו, צעד כזה נובע מחוסר תום לב מצד האחות.
במהלך ההליך המשפטי, השופטים הביעו צער על כך שהאח לא פעל כפי שנדרש ממנו, והמשיך בגישתו גם בהליך הנוכחי. השופט ציין בהחלטתו כי האח "עושה שימוש בשפה משתלחת ומבזה, למרות הערות שהופנו אליו בהליכים קודמים, לרבות בבית משפט זה. התנהלות זו אינה רק פוגענית, אלא גם פוגעת בטענותיו לגופן ואינה מסייעת לו לשכנע בצדקת עמדתו". השופט שילה הוסיף כי אם האח ימשיך בניהול הליך כזה, ייתכן שייאלץ בית המשפט להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה.
השופטים הוסיפו "לו היה המערער משתף פעולה עם כונס הנכסים ומסכים שפסק הדין חלוט והוא מחויב לקיימו, היה מקום לאפשר לו להמשיך להתגורר בדירה עד לפינוייה על ידי הרוכש כפי שנקבע". משהמערער נוקט בכל דרך על מנת "לשים מקלות בגלגלי הכינוס" והוא מסרב להישמע גם להחלטות שיפוטיות חלוטות, אין לו להלין אלא על עצמו שהוא מחויב לפנות כבר כעת את הדירה.
השופטים נפתלי שילה, מיכל עמית-אניסמן ועינת רביד קבעו כי ההתנהלות של האח, שהתבטאה בסירוב לשתף פעולה עם הליך כינוס הנכסים אינה מוצדקת.
לפיכך, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור שהגיש האח וקבע כי עליו לשלם לכל אחת מאחיותיו סך של 20,000 שקל.
.
Comentarios