המיליונים, ההתחייבות והחברה: הסיפור שמחבר בין גירושין, עסקים ו־150 מיליון שקל

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה בקשת ערעור שהגישה חברה בע"מ, שביקשה להימנע מצירוף להליך גירושין המתנהל בין בני זוג לשעבר ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד. את הצירוף יזמה האישה – המשיבה להליך – אשר טענה כי הבעל הבריח באמצעות החברה נכסים, ביצע פעולות פיקטיביות ופעל לפגיעה בשווי העסקים לקראת איזון המשאבים. השופטת פאני גילת כהן קבעה כי אין מדובר בישות זרה לסכסוך – וכי קיים בסיס מספק לצרף את החברה כצד פורמלי להליך.

לטענת האישה, במהלך הנישואין נוהלו בינה לבין בן זוגה לשעבר עסקים רבים, באמצעות חברות משפחתיות, שחלקן רשומות על שם צדדים שלישיים אך שימשו הלכה למעשה את שניהם. עוד ציינה כי בהסכם הגירושין נקבעו לה זכויות שוות בכלל החברות – בין אם הן נרשמו על שמה ובין אם לא. לדבריה, בן זוגה החל לנתק קשרים פורמליים מול החברות, להעביר כספים ולבצע פעולות שמטרתן לרוקן את המאזן הכלכלי טרם סיום ההליך.

על פי הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ואושר כפסק דין, הוצהר כי בני הזוג הם בעלי זכויות מלאות בשתי חברות המחזיקות נכסי מקרקעין, מלאי עסקי משמעותי ומספר עובדים. עוד צוין כי הם מחזיקים יחד 50% מהזכויות בחברה המבקשת – באמצעות חברה בשם X, הנמצאת בבעלותם המלאה. ההסכם אף מגדיר את האישה כשותפה שווה ומנהלת פעילה בכלל החברות, ללא קשר לרישום הפורמלי של הבעלות.

במסגרת טענותיה, הפנתה האישה לערבות אישית שחתמה לטובת החברה המבקשת, על קרקע בבעלותה, בסכום של 40 מיליון שקל, אשר לטענתה מוכיחה את זיקתה הישירה לפעילות. נוסף על כך, הציגה תנועות כספיות וחשבונאיות בהיקף של 150 מיליון שקל שבוצעו לטענתה בין החברות הקשורות לצדדים, לרבות העברות מלאים חריגות והתחשבנויות חריגות בסמוך לפתיחת ההליך.

לטענתה, צירוף החברה להליך הוא חיוני לשם בירור מלא של טענותיה, שכן מדובר בחוליה מרכזית בשרשרת הפעילות העסקית המשותפת. לדבריה, אם לא תצורף – תימנע ממנה האפשרות לעקוב אחר תנועות הכסף בפועל, ותיפגע האפשרות לאיזון צודק של הנכסים.

מנגד טענה החברה כי אינה צד להסכם הגירושין, נוסדה על ידי הבעל עם גורם חיצוני, ואינה שייכת פורמלית לאישה. עוד טענה כי מדובר בישות עסקית עצמאית העוסקת בהשכרת נדל"ן, וכי צירופה להליך שאינו רלוונטי לפעילותה מהווה פגיעה קשה במוניטין, תגרום לנזק עסקי בלתי הפיך, ואינה מבוססת על עילה משפטית כלשהי.

השופטת גילת כהן לא קיבלה את הטענות. לדבריה, זיקת האישה לפעילות החברה ברורה, "ואינה ניתנת לניתוק מלאכותי". נקבע כי החברה מחזיקה בקרקע עליה חתומה המשיבה בערבות של עשרות מיליוני שקלים, ואף נמצאת בבעלות משותפת של חברה אחרת השייכת לבני הזוג. בית המשפט ציין גם את היקף הפעילות – למעלה מ־150 מיליון שקל – כנתון המחייב בירור פומבי ומקיף.

בפסק הדין הודגש כי עצם הצירוף אינו קובע מסמרות, אך הוא הכרחי לשם ניהול יעיל וצודק של ההליך: "בשלב זה לא נדרש להכריע לגופה של המחלוקת – אלא לאפשר את בירורה בנוכחות כל הצדדים הרלוונטיים".

בסופו של דבר קבעה השופטת גילת כהן, אשר ניכרת בפסיקותיה כמדויקת, מעמיקה ושולטת בפרטי ההליכים המתנהלים בפניה, כי החברה תישא בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח, וההליך בבית המשפט לענייני משפחה יימשך, כאשר החברה בע"מ תידרש להגיש כתב הגנה וליטול חלק פעיל בדיונים הבאים.