העליון: שתה אלכוהול, ברח מהמשטרה ודרס שוטר למוות – יישאר בכלא 17.5 שנה

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

"לילה של צריכת אלכוהול, נהיגה פראית ומסוכנת, מנוסה ממשטרת ישראל ופריצת מחסום משטרתי – נגמר בכך שהמערער פגע עם רכבו במתנדב המשטרה, רס"ב עמיחי כרמלי ז"ל, גרם למותו, ופצע אנשי משטרה נוספים וכמה מחבריו".

כך פתח השופט יוסף אלרון את פסק דינו בבית המשפט העליון, בו דחה את ערעורו של ראני אלכמלאת, שהורשע על פי הודאתו בעבירת רצח באדישות, לאחר שדרס למוות את רס"ב כרמלי ז"ל במהלך מנוסה מנהיגה בשכרות. פסק הדין ניתן בהרכב השופטים יוסף אלרון, דוד מינץ ורות רונן, לאחר שהמערער נידון ל-17.5 שנות מאסר בפועל על ידי בית המשפט המחוזי מרכז.

מכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי עולה כי בליל ה-10 ביוני 2022 שהו המערער וחבריו בבילוי שכלל שתיית כמויות גדולות של אלכוהול במספר מוקדים, לרבות פאב בראשון לציון. עם סיום הבילוי, נכנס המערער, שהוגדר כ"נהג חדש", לרכבו מסוג פורד והחל בנסיעה פרועה. כאשר הבחין בניידת משטרה, האיץ את מהירותו, פרץ מחסום משטרתי ופגע בעוצמה ברס"ב כרמלי ז"ל. בהמשך, פגע המערער בניידת נוספת, בשני שוטרים נוספים, ובחבריו שישבו עמו ברכב.

לטענת המערער, עונש המאסר שהושת עליו חמור באופן מופרז ואינו משקף את ייחודיות המקרה שבו אדם נהרג במהלך נהיגה ולא כתוצאה משימוש בנשק. נטען כי בנסיבות אלה יש להחיל מסגרת ענישה מקלה, בדומה לעבירת הריגה שהייתה נהוגה טרם הרפורמה בעבירות ההמתה. המערער הדגיש את גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, ועמדת שירות המבחן בעניינו.

עוד נכתב בפסק הדין כי השופט יוסף אלרון דחה את כלל טענות ההגנה אחת לאחת. השופט עמד על כך שרפורמת ההמתה שנחקקה בשנת 2019 יצרה הבחנה ברורה בין הריגה לבין רצח באדישות, והבהיר כי בחינת מעשיו של המערער בראי העבר נוגדת את תכליתה. נקבע כי "כוונת המחוקק לא הייתה להפחית מחומרת מעשה הרצח או מהתיוג הנלווה לו – אלא להפך".

השופט אלרון התייחס לעובדה כי המערער המשיך בנהיגה פרועה אף לאחר שפגע בכוחות המשטרה, ואף ניסה להימלט רגלית מהמקום, מבלי להגיש עזרה. עוד הודגשו פציעותיהם של שוטרים נוספים ושל חבריו של המערער, וכן נסיבות החומרה הנוספות שנלוות לשימוש ברכב ככלי קטלני. נקבע כי מדובר באירוע שאינו מתאפיין בכוונה ישירה, אך מתקיים בו יסוד של אדישות קטלנית.

פסק הדין התייחס גם לשיקולי השיקום והנסיבות האישיות של המערער. בית המשפט קבע כי המתחם שנקבע בבית המשפט המחוזי משקף את מדיניות הענישה כפי שגובשה לאחר הרפורמה, ואין עילה לחריגה לקולה. הובהר כי הודאה, חרטה והעדר עבר פלילי אינם מחייבים הפחתה בעונש, בוודאי כאשר מדובר בעבירת רצח ובפגיעה קשה בערכים המוגנים של חיי אדם.

בהמשך הדברים, ציין השופט אלרון כי "שוטרי משטרת ישראל ניצבים בקו החזית של שמירה על הסדר הציבורי. כאשר עמידתם זו מובילה לפגיעה בגופם או בנפשם, מן הראוי כי יינתן לכך מענה עונשי הולם". בית המשפט עמד גם על תסקירי נפגעי העבירה אשר שרטטו תמונה קשה של כאב ואובדן, והבהיר כי אין הצדקה להתערב בסכומי הפיצוי שנפסקו לנפגעים.

בסיום פסק הדין, שבו הצטרפו השופטים דוד מינץ ורות רונן לעמדתו של השופט יוסף אלרון, נקבע כי אין מקום להתערב בעונש. הערעור נדחה במלואו, והמערער ירצה 17.5 שנות מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים ופיצוי כולל בסך 348,000 ש"ח לנפגעי העבירה.