החוף של מוש מסתבך: הזמר מוש בן ארי נתבע על סך 6.4 מיליון שקל בגין הברחת נכסים

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

פרסום ראשון: בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בתביעה אזרחית במסגרתה נטען כי הזמר והיוצר מוש בן ארי עמד בליבה של פעילות עסקית שהתגלגלה, לטענת חברות פורטלנד נדל"ן בע"מ, תלתן טריו בע"מ ועוד ארבע חברות נוספות, לשורת מעשים חמורים של העברת נכסים, הצגת מצגי שווא והפרת צווים שיפוטיים.

לטענתן, בן ארי שימש דמות מובילה במבנה תאגידי שבמסגרתו נשללו מהן זכויותיהן במיזם תיירותי פעיל, תוך ניהול פעילות כלכלית מקבילה – מאחורי גבן. ההליך מתנהל בפני השופט יחזקאל אליהו, כשהתביעה כוללת דרישה להשבה, מתן חשבונות וחיוב אישי של בן ארי בלמעלה מ־6.4 מיליון שקל.

על פי התביעה, שיתוף הפעולה בין הצדדים נולד במסגרת הקמה וניהול של מלון בבית אורן באמצעות חברת סלינה. בהמשך הדרך, כך נטען, הקימו הנתבעים חברת ניהול חלופית בשם החוף של מוש, שהחלה להפעיל את המלון בפועל – תוך הדרת התובעות, ניתוק מוחלט שלהן מכלל ההכנסות, ונישולן מהשליטה.

לטענת התובעות, המבנה התאגידי שנבנה סביב הפרויקט נועד לאפשר את העברת נכסי המלון לידיהם של גורמים קשורים, תוך הסתרה והדרה. לדבריהן, חברת "החוף של מוש" היא חברה פרטית הקשורה לבלה ואיתן השקעות, ונמצאת בבעלות הנתבעים המרכזיים ובעלי מניות נוספים. אותם גורמים גם שימשו כדירקטורים ונושאי משרה בשתי החברות, ולפי הנטען, היו שותפים ישירים להברחת הנכסים. עוד נטען כי פעילות המלון והזכויות הנובעות ממנו הועברו לשליטתם תוך רמיסת זכויות התובעות, ובאמצעות מעשי הטעיה, מצגי שווא, חוסר תום לב, הפרת צווים שיפוטיים ועשיית עושר שלא כדין.

הטענה המרכזית מופנית כלפי מוש בן ארי עצמו. בכתב התביעה נכתב במפורש:

"הנתבע 3, מוש בן ארי, הוא בעל מניות ודירקטור בבלה ואיתן ובחוף של מוש, והרוח החיה שמאחורי חברות אלו, ומי שביצע ואחראי באופן אישי למעשי ההטעיה, המרמה ומצגי השווא, חוסר תום לב, והפעולות המפרות והמזיקות תוך הפרת חובות חקוקות וצווים שיפוטיים וביצוע עוולות נזיקיות, וכן הפר חובות החלות עליו כנושא משרה, דירקטור ובעל מניות מכוח דיני החברות".

לשיטת התובעות, בן ארי לא רק שהיה מודע למעשים – אלא הוביל אותם. לדבריהן, הוא עמד בקשר שוטף עם לקוחות וספקים, חתם על מסמכים תפעוליים, יצר מראית עין של המשך פעילות תחת סלינה, אך בפועל העביר את כלל ההכנסות והשליטה לתאגיד נפרד בשליטתו.

עוד נטען כי פעולות אלה נעשו בניגוד לצווים זמניים שניתנו בהליך מקביל, שאסרו במפורש כל שינוי במבנה הבעלות או ניתוק של כספים המגיעים לתובעות. חרף האיסורים, כך נטען, המשיכו הנתבעים להפעיל את המלון, לגבות תשלומים ולנהל את העסק כרגיל – תוך התעלמות מהוראות בית המשפט.

מנגד טוענים מוש בן ארי והנתבעים, כי אין בתביעה "דבר פרט לניסיון לקבוע דפוס נרטיבי מופרך, מגמתי, מוטה ושקרי על הסכסוך העסקי בין הצדדים". לדבריהם, המסמכים שצורפו לתביעה "אינם מוכיחים דבר ואינם כוללים ולו ראשית ראיה לטענות המרמה, הטעיה, חוסר תום לב או עשיית עושר שלא במשפט". בן ארי עצמו מדגיש כי "אינו בעל מניות מהותי, אינו נושא תפקיד פעיל בחברה, ואינו צד להסכמים או לעסקאות כלשהן מול התובעות".

עוד נכתב כי "שמו של בן ארי שורבב לתביעה אך בשל היותו אמן מוכר בציבור", וכי "אין כל בסיס לייחס לו פעולות שבוצעו במסגרת ניהול שוטף של חברות שאינן בשליטתו". עמדת ההגנה קובעת כי "עיקר התביעה נשען על סיסמאות ריקות והפיכת כישלון עסקי מובהק לכתב טענות סנסציוני", וכי "ההסכמות בין הצדדים אינן מזכות את התובעות בסעדים הנתבעים".