עו"ד תמי אולמן עתרה לפסילת שופט, נשיא העליון דחה: "דוגמה לקלות בלתי נסבלת"

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בפסק דין תקיף ובלתי מתפשר דחה נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, את ערעורם של האחים אלגבי, שניסו להביא לפסילת שופט בית משפט השלום אלכס אחטר מחדרה, שדן בתיק התקיפה שבו הם מואשמים. הפסיקה מהדהדת לא רק בשל תכניה, אלא בשל המסר החריף שמעביר השופט עמית ביחס לתופעת ריבוי בקשות הפסילה בישראל.

תחילתו של הסיפור בכתב אישום שהוגש נגד שלושת האחים בגין עבירות תקיפה חמורות, שבגינו נקבע דיון הוכחות. יום בלבד לפני מועד הדיון הגישה עו"ד תמר אולמן, באת כוחם של המערערים, בקשה לדחייה – בטענה שאחד האחים זומן לשירות מילואים. לבקשה צורף צו קריאה, אך השופט סירב להיעתר לה ודחה אותה על הסף.

זעמו של השופט התגבר כאשר עלה כי הצו הונפק שבועות קודם לכן, אך הבקשה הוגשה רק ברגע האחרון – מה שהוביל אותו לקבוע שמדובר ב"מעשה עשוי", ניסיון מכוון לעכב את ההליך. גם בקשה לעיון חוזר נדחתה, והמערער אף חויב ב־5,000 ש"ח הוצאות.

בתגובה, עתרו האחים לבית המשפט העליון בדרישה דרמטית: לפסול את השופט. לטענתם, הוא כבר "נעל את דעתו", חרץ את גורלם, ובכך סיכן את ההליך כולו בעיוות דין חמור. עורכת דינם, עו"ד אולמן, טענה כי ההחלטות נגד מרשיה חורגות מהמותר ומעידות על משוא פנים.

אך השופט עמית הבהיר בנחרצות: "דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובה". לדבריו, לא נמצא שמץ של ראיה לחשש ממשי למשוא פנים – הדרישה לפסילה נולדה לא מתוך טענה עניינית, אלא מרצון לתקוע מקלות בגלגלי ההליך. בית המשפט, כך קובע הנשיא, רשאי ואף מחויב להביע מורת רוח מהתנהלות דיונית קלוקלת.

לקראת סיום הוסיף השופט עמית דברים נחרצים: "סוף דבר, שהערעור נדחה. גם המקרה דנן הוא דוגמה לקלות הבלתי נסבלת של הגשת בקשות פסלות, ואילו לא היה מדובר בהליך פלילי, ייתכן שהיה מקום להשית על המערערים הוצאות לטובת אוצר המדינה". כך מעביר בית המשפט מסר ברור – לא כל ביקורת מצד שופט היא עילה לפסול אותו.