זינוק בבקשות לפסילת שופטים והמסר הברור מבית המשפט העליון

מאת: שלמה בן ברוך,

בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הבקשות לפסילת שופטים במערכת המשפט, תופעה שבעבר נחשבה חריגה והפכה לחלק שגרתי מההליך. נתונים מצביעים על מגמת עלייה ברורה, אשר בשנת 2025 הגיעה לשיאה עם 505 בקשות לפסילה, המספר הגבוה ביותר שנרשם עד כה. במערכת המשפט מדגישים כי מדובר בנתון חלקי, שכן בקשות רבות מועלות בעל פה ואינן מתועדות.

על פי הדין, כל בעל דין רשאי לבקש את פסילת השופט הדן בעניינו אם קיים חשש ממשי למשוא פנים. בפועל, אין מנגנון סינון מוקדם לבקשות מסוג זה, והן מוגשות לעיתים גם על בסיס תחושות סובייקטיביות או טענות כלליות שאינן נתמכות בראיות. לאחר דחיית הבקשה בערכאה הדיונית עומדת למבקש האפשרות לערער לבית המשפט העליון, הליך שהפך אף הוא נפוץ יותר בשנים האחרונות.

הנתונים מצביעים על מגמה עקבית. בשנת 2016 הוגשו כ־320 בקשות לפסילה, בשנת 2017 עלה המספר ל־453, ובשנת 2018 נרשמו 423 בקשות. בשנת 2019 נרשמה קפיצה חדה ל־525 בקשות, שיא שנשבר שוב בשנת 2025. גם תקופת הקורונה, שבמהלכה חלה ירידה מסוימת, לא בלמה את המגמה לאורך זמן, ובשנים שלאחר מכן שבו המספרים לטפס בהתמדה.

במקביל נרשמה עלייה משמעותית גם במספר הערעורים לבית המשפט העליון על החלטות פסלות. בשנת 2025 הוגשו 168 ערעורים, עלייה של כ־68 אחוזים לעומת שנת 2015. משמעות הדבר היא שהעומס אינו מתמצה בערכאות הדיוניות בלבד, אלא מגיע גם לפתחו של בית המשפט העליון.

אחד המקרים שנדונו לאחרונה עסק בערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות, שנבע מסכסוך שכנים שכלל גם הליך קודם בפני המפקחת על רישום מקרקעין בנתניה. המערער, אברהם אילן ונדרברג, טען כי במהלך הדיון הופסקה ההקלטה פעמיים, וכי הדבר פגע ביכולתו להציג את טענותיו. עוד טען כי השופטת רונית כהן גיבשה נגדו עמדה מוקדמת, אפשרה לצד שכנגד להרחיב בדבריו, ויצרה רושם של נעילת דעת.

נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה את הערעור וקבע כי בקשת הפסלות הוגשה ללא תצהיר ובאיחור של כארבעה חודשים, וכי המערער קיבל זמן טיעון רחב מהמקובל ואף זכה לארכות. עוד נקבע כי הפסקת ההקלטה, אף שאינה רצויה, אינה מהווה עילה לפסילה בהיעדר טענה להתבטאות פוגענית, וכי לא הוכח משוא פנים. העליון הוסיף כי חלק מהאסמכתאות שצורפו לערעור אינן קיימות, התריע מפני שימוש במקורות כוזבים, ודחה את הערעור תוך חיוב המערער ב־3,000 שקלים הוצאות.

מקרה נוסף שנדון לאחרונה עסק בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר דחתה בקשת פסלות שהוגשה במסגרת סכסוך רכושי מתמשך בין בני זוג. המערער טען כי השופט ארז שני הפגין כלפיו משוא פנים ואף כינה אותו "הורה דורסני", אולם הנשיא יצחק עמית קבע כי מדובר בביקורת שיפוטית לגיטימית שאינה חורגת מגבולות הסביר. נקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי וללא תשתית ממשית, וכי תחושות סובייקטיביות אינן מקימות עילת פסלות. עוד הודגש כי אין לאפשר לבעלי דין להעלות טענות פסלות בדיעבד רק משום שתוצאת ההליך אינה לרוחם.

מן ההקשר הכולל של פסק הדין עולה כי השופט ארז שני נחשב לאחד השופטים הבולטים והמיומנים בתחום דיני המשפחה, בעל מזג שיפוטי נעים וניסיון רב בניהול הליכים רגישים ומורכבים. בית המשפט העליון אימץ את קביעות הערכאה הדיונית והבהיר כי גם כאשר נאמרות במהלך הדיון אמירות נוקבות, אין בכך כשלעצמו כדי להעיד על משוא פנים או להצדיק פסילת שופט, כל עוד הדברים נאמרים במסגרת ניהול תקין, ענייני ומקצועי של ההליך.

במערכת המשפט מציינים כי ריבוי בקשות הפסלות משקף שינוי בתרבות הדיונית, אך גם יוצר עומס משמעותי ופוגע ביעילות ההליך השיפוטי. לדבריהם, פסילת שופט היא כלי חריג שנועד למקרים חריגים בלבד, ולא אמצעי טקטי לניהול ההליך או לדחייתו.

המסר העולה מפסיקותיו האחרונות של בית המשפט העליון ברור. ביקורת שיפוטית היא חלק בלתי נפרד מההליך הדמוקרטי, אך שימוש לרעה בהליכי פסלות לא יזכה לגיבוי, ואף עלול להוביל לחיוב בהוצאות.

השופט בדימוס, עו"ד דניאל ארנסט, סבור כי "השיח הציבורי סביב מערכת המשפט משפיע גם על היחס כלפי השופטים עצמם. לדבריו, ריבוי הביקורת פגע במידה מסוימת במעמדם, ובמקביל גדל מספר עורכי הדין, חלקם חסרי ניסיון מספק. לא כולם יודעים להבחין מתי בקשת פסלות משרתת את טובת הלקוח, ומתי היא מזיקה. מרבית הערעורים המוגשים בנושא זה נדחים, ואם אין מאחוריהם שיקולים זרים כמו ניסיון לעכב הליכים, הרי שלרוב אין בהם תועלת ממשית לניהול התיק".

זינוק בבקשות לפסילת שופטים: כך הפכה הפסלות לכלי שגרתי בהליכים משפטיים