השופט יצחק עמית: העונש שהוטל על נאשם בדקירה חמורה – קל מהמקובל

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, מותח ביקורת על העונש הקל שהוטל על שלמה אוחיון-עמר, שהורשע בדקירת אדם בתחנת דלק במהלך סכסוך בין נהגים. אף שבית המשפט המחוזי דחה את טענות ההגנה הנפשית של הנאשם, בפועל נגזר עליו עונש שדומה לזה שהיה צפוי לו אם הייתה מתקבלת טענה כזו – כך קובע פסק הדין שניתן בהרכב העליון שכלל את השופטים עמית, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין.

האירוע התרחש בתחנת דלק, שם שלף אוחיון-עמר סכין ודקר נהג אחר בפלג גופו העליון – בבית החזה ובצוואר – וגרם לו לפציעה קשה. תחילה הוא הואשם בניסיון רצח, אך בעקבות הסדר טיעון הודה והורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בעדות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

גזר הדין ניתן בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל, בראשות נשיאת בית המשפט המחוזי השופטת אסתר הלמן, בהסכמת השופטות אוסילה אבו-אסעד ויפעת שטרית. השופטת אבו-אסעד ניסחה את פסק הדין, ובמסגרתו הוטלו על הנאשם 45 חודשי מאסר בפועל.

במהלך ההליך המחוזי נדחתה טענתו של אוחיון-עמר כי בעת ביצוע העבירה סבל ממצב נפשי שהגביל את אחריותו הפלילית. נקבע כי היה מודע למעשיו, הבחין בין טוב לרע, ויכולתו לשלוט בהתנהגותו לא הייתה פגועה.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אוחיון-עמר על חומרת העונש, אך נשיא העליון, השופט עמית, הדגיש כי העונש שנגזר עליו חורג מהנורמה המקובלת לעבירות חמורות כגון חבלה מחמירה. לדבריו, למרות שבית המשפט המחוזי דחה את טענת הקרבה לסייג אי-השפיות, הרי ש"העונש שהושת על המערער הולם את העונש שהיה ראוי לגזור גם אם היה עומד בנטל להוכיח את קרבתו לסייג".

עוד כתב עמית: "העונש שהושת על פניו סוטה מרף הענישה הרגיל... במיוחד בהתחשב בכך שהדקירה בוצעה באזורים רגישים בגוף – החזה והצוואר – והובילה לפציעה חמורה של הקורבן".

השופטים גרוסקופף ושטיין הצטרפו לעמדתו של עמית, תוך שהדגישו את הפער בין הדחייה של הטענה הנפשית לבין הענישה בפועל.

פסק הדין של העליון מותיר את גזר הדין המקורי בעינו – 45 חודשי מאסר – אך מציף ביקורת נוקבת על מדיניות הענישה שנקט בית המשפט המחוזי, וטוען כי היה ראוי לגזור עונש חמור יותר בהתחשב בחומרת המעשים והקביעה העובדתית כי הנאשם היה כשיר וצלול בעת ביצועם.