בשקט בשקט, בית המשפט למשפחה בפתח תקווה מושך אליו יותר ויותר מהפעילות המשפטית ועורכי דין רבים בוחרים להתרחק מתל אביב.
בימ"ש השלום בפתח תקווה דחה לאחרונה אלמנה שהתנגדה לצוואה שערך בעלה המנוח שנה לפני מותו, בה הוריש את כל רכושו לשתי בנותיו מנישואיו הקודמים.
היא טענה כי היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצידן, אך השופטת נאוה גדיש (בצילום) קבעה כי לא הוצגו ראיות מעורבות של הבנות באופן שמצדיק את ביטול הצוואה.
בני הזוג היו נשואים אזרחית והבעל נפטר לפני שלוש שנים בגיל 57. לאחר מותו הגישו הבנות בקשה לקיום הצוואה, בעוד שהאלמנה הגישה התנגדות לקיומה. היא טענה כי אחת הבנות הייתה נוכחת בעת החתימה על הצוואה ושהייתה מעורבת בתהליך עריכתה, עד כדי פגיעת רצונו של המנוח.
היא ציינה כי הבנות דאגו לכך שאימן (גרושתו של המנוח) תהיה נוכחת במהלך חתימת הצוואה במטרה "לפקח" ולוודא שהוא יחתום עליה. בנוסף, הגרושה עצמה חתמה על צוואה במקביל.
מנגד, הבנות דחו בתוקף כל מעורבות בעריכת הצוואה או השפעה על קיומה. הן הסבירו שאביהן ביקש לדאוג להן - ולכן זו הסיבה שערך את הצוואה באופן זה. לדבריהן, מערכת היחסים בין אביהן לאלמנתו הייתה מבוססת על ניצול כלכלי מצידה.
השופטת גדיש פסקה כי עדויות עורך הדין שערך את הצוואה ושל העד שנכח בזמן החתימה היו אמינות. השניים הצהירו כי הבנות לא היו בחדר בעת החתימה על הצוואה, אף שייתכן כי הגיעו למשרד עם אביהן. כמו כן, הובהר כי אין בעובדה שאחת מהן יזמה את הקשר הראשוני עם משרד עורכי הדין כדי לקבוע שהייתה לה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה.
בפסק הדין צוין כי העובדה שגרושתו חתמה גם היא על צוואה באותו מעמד אינה שוללת את צוואת המנוח, שכן היא לא נהנית ממנה. הובהר כי לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה להוכחת השפעה בלתי הוגנת: המנוח לא היה תלוי באף אחד - לא בבנותיו, לא באשתו ולא בחבריו. הוא היה אדם עצמאי ופעיל שעבד כנהג מונית, ובאף תקופה, גם אם התמודד עם קשיים כלכליים, הוא לא זקוק לעזרה מאחרים. נוסף על כך, הבנות לא ניתקו או בודדו אותו מסביבתו, אף שנראה כי לא היו מרוצות מהקשר שנוצר בינו לבין אשתו החדשה.
השופטת גם סברה כי הצוואה הגיונית. היא ציינה שזה לא מופרך שהמנוח בחר לערוך צוואה שתשמור על עתיד בנותיו, אותן גידל ושעברו לגור איתו לאחר גירושיו מאימן. השופטת התרשמה מהקשר הקרוב והמיוחד שהיה בין הבנות לאביהן, והדגישה כי למרות שהקשר של המנוח עם אשתו השנייה היה טוב, אין בעובדה שבחר לקשור את חייו עם אישה אחרת כדי לקבוע שהדבר היה על חשבון אהבתו ודאגתו לבנותיו.
בהתבסס על כל הדברים, דחתה השופטת את ההתנגדות וקיבלה את בקשת הבנות לקיום הצוואה. השופטת חייבה את האלמנה בהוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.
Comments