"הרפורמה בעבירות ההמתה אינה מביעה בהכרח החמרה גורפת במדיניות הענישה בעבירות ההמתה ובעבירות הנגזרות להן. אדרבה, אחת מבין מטרות הרפורמה בעבירות ההמתה הייתה הרצון ליצור מדרג עבירות המתה חדש אשר ישקף את מנעד חומרת המעשים ומידת אשמו של מבצעם, ובדרך זו תתאפשר הלימה מיטבית בין מעשה ההמתה לבין העונש בגינו. כך למשל, קביעת עונש מאסר עולם כעונש מרבי בגין עבירת הרצח הבסיסית מאפשר גמישות והטלת עונשים קלים יותר במקרים המתאימים". כך אומר שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון (בצילום). בנוסף, "הרפורמה אינה מוליכה להחמרה במדיניות הענישה בעבירות ההמתה וכך גם לא בעבירות הנגזרות מהן".
אלרון גם קורא במשתמע לכנסת להשלים את החקיקה בנוגע לעבירות ההמתה, אשר לא התקדמה בשנים האחרונות, ובמיוחד להחמיר את עונשו של מי שמסייע לעבירת הרצח הבסיסית.
הרפורמה בעבירות ההמתה שינתה את המדרג שלהן, בעבירות הרצח הבסיסית, העונש המקסימלי כיום הוא מאסר עולם, בניגוד למאסר עולם חובה עד הרפורמה, לעומת זאת, בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות – הכוללות 11 נסיבות שנקבעו בחוק - מאסר עולם מהווה עונש חובה. העונש המירבי עבור מסייע ברצח בנסיבות מחמירות עומד על 20 שנות מאסר, וברצח בסיסי - עשר שנות מאסר.
לדברי אלרון, הפער הזה יוצר מספר בעיות. הוא לא תואם את עמדתו הבסיסית של המחוקק, אשר קובעת לעיתים כי ייגזר עונש זהה על רוצחים ללא הבדל. עשר שנות מאסר אינן משקפות עונש הולם את מגון המקרים האפשריים, ובפרט לא את המקרים החמורים יותר. באופן כללי, העונש למי שמסייע הוא מחצית מעונשו של העבריין – אך כאן היחס הוא שליש בלבד. בעקבות קשיים אלו, מציין אלרון, הוגשה בשנת 2015 הצעת חוק להחמרת העונש ל-15 שנות מאסר.
עם זאת, ההצעה לא קיבלה תמיכה נדרשת - ואלרון מעיר כי "הרפורמה בעבירות ההמתה טרם הושלמה, ורכיבים רבים ומשמעותיים בעבירות ההמתה ובעבירות הנגזרות להן נותרו חלקיים".
אלרון דוחה את הטענה כי הרפורמה נועדה להקל על העונש שניתן לנוטל חיי אדם ומציין שהיא לא בהכרח משנה את מדיניות הענישה. הרפורמה "העלתה על נס את ערך קדושת חיי האדם, והוא ניצב במוקד העיצוב המחודש של מדרג עבירות ההמתה... ערך קדושת חיי האדם מוסיף ומתווה גם את מדיניות הענישה המתעצבת בפסיקת בית משפט זה... מתבקש אפוא כי מדיניות הענישה המתעצבת בעבירות הנגזרות לעבירות ההמתה תתחשב אף היא בנשגבות ערך קדושת חיי האדם", גם אם אין לראות לראות בהצעת החוק בנושא איתות על כוונתו של המחוקק.
אלרון דחה את ערעורו של נאסר אל-עמרני, תושב היישוב הבדואי חורה שבנגב, על גזר דין של 8.5 שנות המאסר שנגזרו עליו לאחר שהודה בסיוע לרצח דודתו, ניבין אל-עמרני בת ה-20, בשנת 2020 בעקבות סכסוך משפחתי. אלרון מציין, כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי בבאר שבע אינו מחמיר, ואף ניתן להחשיבו כמקל. הוא מסיים באמירה: "אלו שגדלה במחיצתם והיו בני משפחתה - היו אלו שהביאו למותה באופן מחריד ולנגד עיני אמה המיוסרת. פעם נוספת, נשפך דמה של אישה צעירה, על לא עוול בכפה, אשר את קולה אין מי שיישא, וגם מקום קבורתה לא נודע". השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם אלרון.
Comentários