מקלידה בלי סוף: מנהלת חשבונות תובעת הכרה כנפגעת עבודה ודורשת פיצוי מביטוח לאומי

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בבת ים, הוחלט על מינוי מומחה רפואי שיבחן את האפשרות כי תסמונת עצבית בכפות הידיים, ממנה סובלת מנהלת חשבונות בת 67, נגרמה עקב שנים של הקלדה רציפה במסגרת עיסוקה. מדובר בהחלטה העשויה לשמש אבן דרך בתחום ההכרה בפגיעות עבודה כתוצאה מחשיפה ממושכת לעומס תנועתי משרדי.

התובעת, אשר משמשת בתפקידה זה כשלושה עשורים, טענה כי ליקוי נוירולוגי בידיה – הידוע כתסמונת התעלה הקרפלית – הופיע בעקבות עבודה אינטנסיבית על מקלדת ועכבר. לדבריה, תנאי העבודה חייבו ביצוע תנועות חוזרות על פני שעות ארוכות, לעיתים תוך תחושת נימול, כאב או ירידה בתחושה, שחייבו אותה לעצור את הפעולה ולנער את הידיים.

לאחר אבחנה רפואית, פנתה העובדת לביטוח הלאומי בבקשה להכיר בפגיעה ככזו שנובעת מתנאי העבודה. טענתה התבססה על עקרון המיקרוטראומה, המאפשר הכרה בפגיעות מצטברות כתוצאה מחשיפה יומיומית מתמשכת. המוסד דחה את בקשתה, בטענה שמדובר בעבודה מגוונת שאינה עומדת בתנאים הדרושים להכרה, במיוחד מאחר ואינה משויכת למקצוע "קלדנית".

בית הדין, בפני השופטת אסנת רובוביץ־ברכש, קבע כי אין להיצמד להגדרה הפורמלית של התפקיד, ויש לבחון את מהות העבודה בפועל. נקבע כי התובעת הוכיחה דפוס עבודה הכולל הקלדה אינטנסיבית ותנועות מונוטוניות לאורך השנים, באופן שעולה כדי אפשרות לפגיעה נוירולוגית מצטברת, ויש לבחון את הקשר הסיבתי באמצעות חוות דעת אובייקטיבית.

עוד ציינה השופטת רובוביץ־ברכש כי דווקא רציפות העבודה בתחום הנהלת החשבונות – במשך עשרות שנים – מחזקת את ההנחה שמדובר בפעולה החוזרת על עצמה ברצף משמעותי. משכך, ניתן לקיים בירור עובדתי־רפואי במתכונת המקובלת בתביעות מסוג זה.

לטענת בית הדין, גם מקצועות שאינם נכללים ברשימת העיסוקים הקלאסיים שהוכרו בעבר עשויים להיכלל תחת תורת המיקרוטראומה, ככל שיוכח שהם כוללים תבנית פעולה מזיקה וממושכת. נקבע כי משנמצא יסוד ראוי לבדיקה, יש לאפשר מינוי מומחה שיכריע בשאלה האם מתקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי הרפואי.

השופטת רובוביץ־ברכש הורתה אפוא על מינוי מומחה רפואי מטעמה. אם יקבע המומחה כי תנאי עבודתה של התובעת גרמו או תרמו לתסמונת, תוכל זו לזכות להכרה כנפגעת עבודה, לרבות זכויות נלוות בתחום הגמלאות והפיצוי.

החלטה זו עשויה לשמש בסיס לתביעות דומות מצד עובדים במקצועות משרדיים, אשר אינם מוגדרים כעיסוקים פיזיים אך כוללים עומס תנועתי חוזר. היא משקפת גישה עכשווית ומודעת למורכבות של פגיעות עבודה מתפתחות – גם כאשר הן נוצרות הרחק ממפעלים ומפסי ייצור.