לרשת נכון: כך תחלקו עיזבון בלי לשלם מס מיותר – ולהימנע ממלכודות משפטיות

מאת: שלמה בן ברוך,

חלוקת עיזבון בין יורשים מחייבת בחינה מדוקדקת של הוראות הדין, לשון הצוואה – ככל שקיימת – ונסיבותיהם האישיות של בני המשפחה. סעיף 110 לחוק הירושה מאפשר ליורשים, אף אם קיימת צוואה תקפה, להסכים ביניהם על חלוקה שונה מזו שנקבעה בצוואה או בדין. לדברי השופט בדימ' עו"ד דניאל ארנסט, הסכם זה אינו טעון אישור שיפוטי, אך מחייב את הסכמת כלל היורשים, ובלבד שהוא נערך בטרם בוצעה חלוקה בפועל.

חשוב להקפיד כי כל פעולה הקשורה לעיזבון – לרבות משיכת כספים מחשבונות המוריש או קבלת הכנסות מדמי שכירות – תיעשה לאחר עריכת ההסכם ולא לפניה, שכן כל פעולה כזו עלולה להיחשב ל"תחילת חלוקה", ובכך לשלול את האפשרות להחיל על ההסכם את הפטור ממס המוענק לחלוקה ראשונית. משום כך, יש להיוועץ בעורך דין מנוסה טרם ביצוע כל פעולה, ולוודא כי ההסכם ערוך בהתאם לכללים המחייבים.

במקרים שבהם בעיזבון מצויים שני נכסי מקרקעין ולצידם שני יורשים, עולה לעיתים הרעיון לפיו כל יורש יקבל דירה שלמה. פתרון זה, על אף שהוא עשוי להיראות כחלוקה הוגנת מבחינה משפחתית, עלול להוליד חיוב במס שבח אם לאחד מהיורשים כבר יש דירה נוספת. במצב כזה, אותו יורש עלול להיחשב לבעל מספר דירות ולאבד את זכאותו לפטור ממס במכירה עתידית.

כדי להימנע מתוצאה כזו, ייתכן כי דווקא החזקה משותפת של שני היורשים בכל נכס – כל אחד מחזיק מחצית – תיטיב עמם מיסוית, ותשמר את זכאותם למעמד של "בעל דירה יחידה" לעניין הפטור ממס שבח. לפיכך, שאלת אופן הייחוד והחזקה בנכס חייבת להישקל לא רק משפטית, אלא גם מיסוית, כחלק מהערכת הסיכון הכוללת.

כאשר אחד מנכסי העיזבון הוא קרקע חקלאית המיועדת לשינוי ייעוד, או דירת מגורים במתחם התחדשות עירונית, מתעורר חשש ממשי לפערים עתידיים בשווי. ייחוד נכס כזה ליורש אחד בלבד עלול לעורר טענות מצד יתר היורשים, לכשיתברר שערך הנכס זינק בצורה משמעותית. לפיכך, במקרים כאלה מומלץ להותיר את הנכס בבעלות משותפת או לעגן מנגנון איזון עתידי.

האתגר מחריף כאשר אחד היורשים הוא תושב חוץ. מתן דירת מגורים לתושב חוץ עלול לגרור חבות מס במדינת מושבו, גם כאשר בישראל קיימת זכאות לפטור. לפיכך, לעיתים ראוי כי תושב החוץ יירש נכסים נזילים – כדוגמת כספים או ניירות ערך – ואילו נכסי מקרקעין יועברו ליורשים המתגוררים בישראל.

שגיאה נפוצה נוספת היא התמקדות בערך הנקוב של הנכסים בעת ביצוע ההסכם, מבלי להביא בחשבון את עלויות המס החלות עליהם. כך, דירת מגורים וחנות עשויות להיראות כשוות בשוק, אך החבות במס בגין מכירת חנות גבוהה לאין ערוך מזו החלה על דירה שזכאית לפטור. מכאן, שחלוקה שוויונית צריכה להיעשות לפי שווי נטו ולא לפי שווי ברוטו.

לדברי השופט בדימ' דניאל ארנסט, עורך דין ומומחה לדיני ירושה וצוואות: "עם פטירת המוריש, זכאים יורשיו לעיזבונו, ויכולים להסדיר את החלוקה ביניהם בהסכמה, גם אם זו שונה מהוראות הדין או הצוואה. כל עוד מדובר בחלוקה ראשונה של העיזבון, ניתן לעשות כן מבלי להיחשף לחבות מס – ובלבד שההסכמה נעשית בזהירות, בשקיפות ובליווי משפטי מקצועי".

https://daniernst.com/