בני הזוג התגרשו – האישה דרשה מיליון ש"ח לפי הכתובה: מה פסקו הדיינים?

מאת: שלמה בן ברוך,

סכסוך גירושין מתמשך בין בני זוג הגיע לסיומו בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין הרבני, שדן בדרישתה של האישה לחייב את בן זוגה לשעבר לשלם לה מיליון שקלים מתוקף הכתובה. דרישתה הועלתה לאחר שכבר התקבל בידה פיצוי רכושי במסגרת ההליך האזרחי. בית הדין קבע מנגנון איזון בין המסגרות, ודחה את הדרישה במלואה.

בפני בית הדין הרבני, שהתבקש לפסוק בנוגע לכתובה, עלתה השאלה המרכזית: מי מהצדדים אחראי לפירוק הקשר הזוגי. הדיינים עמדו על כך כי ההכרעה בנוגע לחיוב הכתובה תלויה, בראש ובראשונה, בשאלת האשמה. מאחר שלא עלה בידי ההרכב להכריע באופן חד־משמעי מי מהצדדים גרם לגירושין, נדרש בית הדין להפעיל כללים של דיני ראיות ובעלות.

בנסיבות של ספק, הסבירו הדיינים, יש לברר מי נחשב ל"מוחזק" בזכות הנתבעת – כלומר, האם האישה היא זו שצריכה להוכיח את זכאותה לפי הכתובה, או שמא על הגבר להוכיח שאין לחייבו. נקודת המוצא המשפטית, כך נפסק, היא כי ככל שלא הוכחה זכאות ברורה – לא ניתן לפסוק את מלוא הסכום הנקוב.

האישה הסבירה בדיון כי תביעת הרכוש שהגישה לערכאה האזרחית נועדה להבטיח את זכויותיה הכלכליות, במקביל לתביעת הכתובה שהגישה לבית הדין הרבני. לדבריה, הסכום שנתבע במסגרת הדתית – מיליון שקלים – מבטא פשרה חלקית ביחס להתחייבות הכתובה המלאה.

לעניין זה קבעו הדיינים כי גם סכום הפשרה שהוצע "גבוה ומופרז", בייחוד בשים לב לכך שמדובר בצדדים שאינם בעלי מעמד כלכלי גבוה במיוחד. בית הדין שב והדגיש כי נהוג אמנם לקבוע סכומים מוצהרים גבוהים בכתובה כאקט הצהרתי של מחויבות, אך כאשר הסכום "חורג מסבירות", אין חובה לקיים את ההתחייבות ככתבה ולשונה.

עוד קבעו הדיינים כי אין מקום ל"כפל מבצעים". במילים אחרות, כאשר האישה מקבלת סכום מסוים בהליך רכושי אזרחי, הסכום שייפסק לה בגין כתובה יהיה רק ההפרש – אם בכלל. ככלל, כתובה אינה מתווספת על סכומי איזון המשאבים, אלא נלקחת בחשבון כחלק מהם.

במקרה הספציפי, האישה כבר קיבלה סכום של כ־300 אלף שקלים במסגרת חלוקת הרכוש. לפיכך, בית הדין קבע כי הסכום שיש לפסוק לה בגין הכתובה יעמוד על 100 אלף ש"ח בלבד, וזאת תוך התחשבות במכלול ההיבטים הכספיים שנפרשו בפניה.

עו"ד דוד טובול, העוסק בדיני משפחה, מציין כי כתובה היא התחייבות בעלת תוקף משפטי, אך בתי הדין אינם מחילים אותה באופן אוטומטי וללא סייגים. לדבריו, כאשר מדובר בסכומים בלתי סבירים או הצהרתיים בלבד, המגמה בפסיקה היא לצמצם את החיוב לגבולות שמתאימים למציאות הכלכלית של הצדדים ולנסיבות הפירוד".

בית הדין סיים את הכרעתו בהדגשה כי ההליכים האזרחיים והדתיים מהווים מכלול אחד לעניין פסיקת סעד כספי. כל פיצוי שניתן בגין פירוק הקשר – בין אם במסגרת כתובה ובין אם במסגרת רכוש – צריך להיגזר מתוך תמונה כלכלית כוללת, ולא באופן כפול או מנותק. מספר תיק: 1269725/8.