בית המשפט: האם הגישה בקשת סרק למניעת קשר עם האב – ותשלם 1,500 ש"ח הוצאות

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בפני השופט שלמה אלבז (בצילום), דחה לאחרונה בקשה לצו הגנה שהגישה אישה כנגד בעלה, חמותה וגיסתה. בפסק הדין נקבע כי לא התקיימו נסיבות המצדיקות את מתן הצו לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, וכי הבקשה הוגשה ממניעים פסולים. לנוכח המסקנות, חויבה המבקשת בתשלום הוצאות משפטיות ופיצוי בגין שימוש לרעה בהליך שיפוטי.

המבקשת טענה כי במהלך אירוע ציבורי ניסו חמותה וגיסתה להתנפל עליה ולחטוף ממנה את בנה הפעוט. בעלה – המשיב העיקרי – לא היה נוכח באירוע, והיא אף הודתה בכך במהלך הדיון. עם זאת, קבע בית המשפט, כי אין בסיס להטיל עליו צו הגנה בגין אירוע שלא נכח בו, בפרט כאשר יתר טענותיה התייחסו למחלוקות מהעבר הרחוק.

השופט אלבז עמד על כך שהמבקשת הבהירה בעדותה כי היא מתנגדת לכל קשר בין האב לבנו כל עוד לא נקבעו הסדרי ראייה. לדבריה: "הוא לא יכול לדפוק לי בדלת ולהתקשר אלי כדי לראות את הילד. במדינה הזו יש חוקים". בכך נחשפה מטרתה האמיתית של הבקשה: למנוע מהאב לראות את בנו, חרף העובדה שלא קיימת כל החלטה שיפוטית האוסרת עליו זאת.

מהעדויות עלה כי מדובר בילד כבן 10 חודשים, ובית המשפט הדגיש את החשיבות היתרה שבקשר עם שני הוריו בגיל זה. גרסתה של המבקשת הייתה רצופה סתירות, לרבות ביחס לפרק הזמן שבו האב לא פגש את בנו, והיעדר כל טענה לפגיעה בילד באותו ערב חיזקה את מסקנת השופט כי מדובר בבקשה שנועדה לשרת אינטרס זר.

חלקים נוספים בעדות המבקשת עוררו ספקות נוספים באמינותה: היא טענה שהמשיבה 3 פגעה בה פיזית, אך טענה זו לא תועדה בפרוטוקול הדיון במעמד צד אחד. היא לא הגישה בקשה לתיקונו ולא דרשה זאת בדיון הבא. השופט ציין כי יש בכך כדי לערער את גרסתה, והוסיף: "אין לקבל טענות בדיעבד כאשר המבקשת עצמה לא פעלה לאמתן בזמן אמת".

בנוגע למשיבה 2, חמותה של המבקשת, קבע בית המשפט כי כל רצונה היה לראות את נכדה בדרכי שלום. עדות המבקשת ואמה חיזקה מסקנה זו, ובית המשפט הבהיר כי לא היה כל בסיס למנוע ממנה מפגש עם הילד או לכפות עליה התייצבות להליך כה דרמטי. לאור זאת, חויבה המבקשת לשלם למשיבה 2 פיצוי בסך 500 ש"ח.

השופט שלמה אלבז לא חסך ביקורת גם בנוגע לייצוג המשפטי שניתן למשיב 1 על ידי הסיוע המשפטי. הוא קבע כי אין הצדקה לכך שהציבור יישא בהוצאות הנובעות מהליך שנעשה בו שימוש לרעה, ועל כן חייב את המבקשת בתשלום של 1,500 ש"ח לקופת המדינה. "אין זו דרכה של מערכת המשפט להוות כלי בידי צד המבקש להשיג יתרון על דרך של ניצול לרעה", כתב השופט.