הנשיאה אורלי מרקמן אישרה הסדר מקל: לוחם שהוציא רימונים יקבל 60 ימי כליאה בלבד

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית הדין הצבאי לערעורים, בפני הנשיאה אורלי מרקמן, המשנה לנשיאה תת-אלוף נועה זומר, ואלוף-משנה שחר ארדיטי, אימץ לאחרונה הסדר טיעון מקל בעניינו של לוחם שיריון שהורשע בהוצאת אמצעי לחימה מרשות הצבא, וזאת לנוכח שירותו הקרבי החריג במסגרת צו חירום בלחימה בעזה.

המערער, לוחם שיריון בדרגת סמל ראשון, הורשע בכך שהוציא ארבעה רימוני עשן ממחסני יחידתו בשתי הזדמנויות שונות במהלך שירותו הסדיר: שניים מהם נלקחו עמו לאירוע ספורט ציבורי ונמסרו לאחר שהפעילם באצטדיון הומה אדם; שניים נוספים נמצאו בכליו במהלך בידוק בטחוני שגרתי בתחנת רכבת. בעטיין, הושת עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר בעבודה צבאית (בניכוי 56 ימי מעצר), מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי.

לאחר שהשתחרר מצה"ל, גויס המערער בצו 8 והוצב לתפקיד קרבי פעיל ברצועת עזה. נוכח נסיבות אלה, ובין היתר בשל בקשת יחידתו, דחה בית הדין לערעורים את מועד הדיון בעניינו, מתוך התחשבות במצבו המבצעי. בדיון שנערך לבסוף – אליו הגיע המערער היישר מן הלחימה – טענה ההגנה כי כליאה בפועל תמנע ממנו להמשיך ולשרת, ותקטע תרומתו המבצעית הרציפה.

לאחר שמיעת עמדות הצדדים והערות ההרכב, ובעקבות השירות החריג שתואר, גובש הסדר טיעון לפיו עונש המאסר יועמד על 60 ימי כליאה בפועל, בניכוי ימי המעצר שכבר ריצה, ותבוטל ההורדה בדרגה. הצדדים הבהירו כי מדובר בהסכמה חריגה בשל נסיבות יוצאות הדופן, שאין לראות בה תקדים מחייב למקרים דומים.

בית הדין, בראשות הנשיאה מרקמן, ציין בפסק הדין כי אף שמדובר בעבירות חמורות, הנושאות עימן פוטנציאל סיכון לציבור, הרי שתרומתו הבלתי רגילה של המערער במערכה הנוכחית, הן בשירות הסדיר והן במסגרת שירות המילואים – מצדיקה חריגה ממתחם הענישה המקובל. הודגש כי ההכרעה ניתנה על רקע שיקולים ספציפיים ואינה מחלישה את חומרת העבירה כשלעצמה.

השופטת זומר ציינה כי עצם החזרה של המערער למסגרת קרבית פעילה תוך סיכון אישי, מגלה על שינוי מהותי בנסיבות ועל דפוס אישי המחייב התחשבות רחבה. גם השופט ארדיטי הצטרף לעמדת הרוב והדגיש כי נסיבות חריגות אלו אינן שכיחות ודורשות מענה שיפוטי גמיש ומידתי.

בהתאם להסדר, נדרש המערער להתייצב לריצוי תקופת כליאתו הנוספת תוך ימים ספורים, ונקבע כי יתר רכיבי הענישה – לרבות המאסר המותנה וההורדה בדרגה – יבוטלו. בית הדין קבע מפורשות כי פסק הדין ניתן נוכח מכלול הנסיבות ולאור תרומה חריגה שאינה מובנת מאליה.