השופט דחה תביעה לרכוש: התובעת תשלם 40 אלף שקל בשל חוסר אמינות

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה תביעה של אישה שביקשה להצהיר כי היא שותפה בנכסיו של בן זוגה לשעבר. השופט ארז שני קבע כי לא הוכח שיתוף כלכלי בין הצדדים וכי גרסת התובעת רצופה סתירות. התובעת חויבה בתשלום 40,000 שקל הוצאות משפט.

התובעת, אשר חיה עם הנתבע במשך 23 שנים, עתרה לבית המשפט בבקשה לקבוע כי היא זכאית למחצית מהרכוש שצבר הנתבע, לרבות שתי דירות שנרכשו או הועברו אליו במהלך השנים. לטענתה, למרות שהדירות רשומות על שמו של הנתבע, הייתה כוונה לשיתוף כלכלי, והם ניהלו חיים משותפים תוך הסתמכות הדדית על רכושם. היא ביקשה להפעיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, בטענה שהנתבע הבריח כספים וכי מצבם המשפחתי – לרבות גידול ילד אוטיסט – מצדיק חלוקה לא שוויונית לטובתה.

הנתבע טען כי כל הרכוש היה בבעלותו הבלעדית ונרכש לפני תחילת הקשר. לדבריו, נשמרה הפרדה רכושית מוחלטת, כולל חשבונות בנק נפרדים, וכי התובעת סירבה לחתום על מסמכים משותפים גם לאחר נישואיהם בשנת 2018. בנוסף, טען כי התובעת ניצלה הליכים משפטיים, כולל תלונות שווא במשטרה וצווי הרחקה, כדי להפעיל עליו לחץ במאבק הרכושי.

בפסק דינו הבהיר השופט ארז שני כי התביעה אינה מבוססת וכי גרסת התובעת אינה אמינה: "מה שקיבל לימים את הכינוי 'חזקת השקר' – לאמור, כי כאשר נתפס צד בגרסה כוזבת, קורסת כל גרסתו – חל גם כאן." הוא הוסיף כי "אין לייחס לתובעת אמינות לשום עניין, למעט עובדות יסוד שאינן שנויות במחלוקת".

בית המשפט דחה את טענתה לשיתוף כלכלי וקבע כי "הפרדה רכושית מתמשכת מעידה על כך שהצדדים מעולם לא התכוונו לשתף זה את זה ברכושם". כמו כן, נדחתה טענתה כי נכס שקיבל הנתבע מאמו נועד לשמש את שניהם במשותף, משום שלא הוכח "דבר מה נוסף" הנדרש בפסיקה לצורך שיתוף ספציפי בנכסים חיצוניים.

עוד נקבע כי התובעת הציגה גרסאות סותרות לגבי הכרותה עם הנתבע ומצבו הכלכלי. מחד, טענה כי הכירה אותו בעת שהיה בפשיטת רגל, אך מאידך ציינה כי בתקופה זו רכש דירה ללא משכנתא. השופט העיר: "אין זה מתקבל על הדעת שאדם המצוי בחובות קונה נכס יקר ללא הלוואות".

בנוגע לטענות האלימות ותלונות השווא שהגישה התובעת, ציין בית המשפט כי "התובעת עשתה שימוש בשני צווי הגנה ושלוש תלונות שווא ככלי ניגוח להשגת יתרונות רכושיים במסגרת הגירושין". השופט הדגיש כי התלונות נמחקו, וצו ההגנה שביקשה בוטל לאחר שהתברר כי זימוני הדיון לא נמסרו לנתבע בזמן.

בסיכומו של דבר, בית המשפט פסק כי אין בסיס לתביעת התובעת לאיזון משאבים רטרואקטיבי או להעברת מחצית מהנכסים על שמה. בהתאם לדין, הצדדים יחלקו זכויות וחובות שנצברו מיום נישואיהם ב-2018 ועד למועד הקרע בדצמבר 2023 בלבד, וכל רכוש אחר יוותר בבעלות הנתבע. התובעת חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 40,000 שקל.