top of page

העליון פסק: הערת אזהרה היא כמו שעבוד ותגבר על שעבודים מאוחרים על הנכס


בית המשפט העליון פסק לאחרונה כי הערת אזהרה שנרשמה על נכס שוות ערך לשעבוד שהוטל עקב חוב למדינה. בפסק דין זה, שניתן על ידי השופטות רות רונן ודפנה ברק-ארז, נקבע כי הערת אזהרה שרשמה אישה על דירה שקיבלה במסגרת הסכם גירושים תגבר על שעבודים מאוחרים שהוטלו על הנכס בשל חובות של הבעל למדינה. השופט נעם סולברג, בדעת מיעוט, סבר כי ההערה אינה בתוקף, מאחר שנרשמה בניגוד לצו שיפוטי, ולכן שעבודי המדינה גוברים.

 

במקרה הנדון, בני זוג חתמו ביוני 2016 על הסכם גירושים שקבע שהדירה המשותפת בקריית אתא תועבר במלואה לאישה. בינואר 2017, נושה של הבעל הגיש תביעה נגדו, ובמסגרתה הוטל צו איסור דיספוזיציה (העברת זכויות) על הדירה. יומיים לאחר מכן, האישה רשמה הערת אזהרה על הנכס מכוח הסכם הגירושים, למרות הצו.

 

במקביל, הבעל צבר חובות נוספים, כולל קנס בסכום של מאות אלפי שקלים במסגרת הליך פלילי וחובות מס גבוהים. מאחר שלא פרע את מלוא חובותיו, נרשמו על הדירה במהלך 2020 שעבודים לטובת המרכז לגביית קנסות ומס הכנסה חיפה.

 

השאלה המרכזית הייתה איזו מהזכויות בדירה גוברת: זו של האישה מכוח הערת האזהרה שנרשמה ב-2017, או של המדינה, מכוח השעבודים שהוטלו ב-2020.

 

שופטות הרוב קבעו באופן תקדימי שהערת אזהרה על נכס היא למעשה שוות ערך לשעבוד המוטל מכוח סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גבייה). הן ציינו כי בשל מאפייניה הייחודיים של הערת האזהרה, במיוחד היותה גלויה לציבור ויכולתה להתריע לנושים אחרים על התחייבויות קודמות בנוגע לנכס, מוצדק להכיר בה כשעבוד לצורך הסעיף האמור.

 

השופטת רונן הדגישה שההערה לטובת האישה אמנם נרשמה בניגוד לצו איסור הדיספוזיציה, אך מאוחר יותר, ולפני שהוטלו השעבודים מטעם המדינה, הצו בוטל, מה שמכשיר את ההערה בדיעבד. לפיכך, בעת רישום השעבודים, הערת האזהרה לטובת האישה הייתה בתוקף וגוברת עליהם.

 

השופטת ברק-ארז הוסיפה שלדעתה, רישום הערת אזהרה אינו נחשב ל"דיספוזיציה", ולכן אינו מהווה הפרה של הצו. גם אם נפל פגם ברישום ההערה, לכל היותר יש לקבוע שהיא תהיה חסרת תוקף כלפי הנושה של הבעל, שלטובתו ניתן הצו, ולא בתחרות הזכויות בין האישה למדינה.

 

השופט סולברג, בדעת מיעוט, טען שהערת האזהרה אינה תקפה, מאחר שנרשמה בזמן שצו איסור דיספוזיציה היה בתוקף, ולכן שעבודי המדינה על הדירה גוברים. הוא ציין: "מתקשה אני לקבל את הגישה הסלחנית כלפי בחירתה המודעת של המערערת להפר ברגל גסה צו שיפוטי שניתן בנוכחותה, יומיים בלבד לאחר נתינתו. מדובר בהערת אזהרה שהורתה בחטא".

 

בסיכומו של דבר, נפסק על פי דעת הרוב כי בתחרות על הדירה בין האישה למדינה, ידה של האישה על העליונה. המדינה חויבה לשלם לה הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.

 


0 תגובות

Comments


bottom of page