פס"ד חשוב של השופט שוחט: הצגת ראיות בהליך משפחתי – או זכויות הצדדים?

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

במהלך הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה, התעוררה שאלה מהותית בנוגע לזכויות הצדדים להציג ראיות ולהתמודד עם טענותיהם. מדובר במקרה שבו המבקשים, בני זוג הורים לקטינה, ביקשו להציג תמלול וקובץ שמע של שיחה שנערכה בין המשיבה, שהיא סבתה של הקטינה, לבין נכדתה. השיחה נעשתה במהלך סכסוך משפחתי בנוגע לנכס בעיר חולון כשלטענתם המשיבה התחייבה למכור להם את הנכס תמורת ערך דירתם שלהם בעיר חולון, תמורה המגלמת הנחה של כמיליון שקל על הנכס.

בית המשפט קמא, שדן במקרה זה, החליט לא לאפשר את הצגת התמלול וההקלטה במסגרת חקירת המשיבה, בטענה כי מדובר בהצהרות שנמסרו על ידי קטינה, ויש בכך להפר את העקרונות המנחים את ההתנהלות המשפטית בהליכים מעין אלה.

העובדות המתוארות בתיק מגלות את המורכבות הרבה של הסכסוך המשפחתי, שבו קיימת תביעה לפינוי דיירים מהנכס, תביעה לאכיפת הסכם מכר ועוד. אך ההחלטה שהתקבלה בנוגע להגשת הראיות מעלה שאלה נוספת: עד כמה טובת הילד, במקרה זה הקטינה, צריכה להשפיע על קבלת ההחלטות בבית המשפט? האם יש מקום להימנע מהצגת ראיות, כמו תמלול של שיחה בין סבתא לנכדתה, אם הדבר עשוי להשפיע על תוצאות הסכסוך?

אולם, השופט שאול שוחט (בצילום) שוכנע כי יש להיעתר לעתירת המבקשים בערעור, ולאפשר להם להציג בפני המשיבה את ההקלטה והתמליל כבר בישיבת ההוכחות הקרובה, שהיא ישיבת המשך חקירתה הנגדית של המשיבה. השופט קבע כי יש לאפשר למבקשים לחקור את המשיבה על דבריה בשיחה האמורה.

השופט הוסיף: "אשר לעתירת המבקשים להגשת ההקלטה כראיה בתיק – ההקלטה לא הוגשה בהליך זה כראיה, כמו גם לא בהליך המתנהל בבית המשפט קמא. זאת, לאור החלטות בית המשפט קמא שהורו על הוצאת תצהיר הקטינה ושאסרו על השמעת ההקלטה בפני המשיבה".

"לצורך הגשת ההקלטה כראיה להוכחת קיומה של השיחה בין הקטינה למשיבה, המבקשים אינם נדרשים דווקא להציג את הקטינה כעדה מגישה (כפי שבית המשפט קמא כבר אסר בהחלטה מיום 5.6.24, שאינה עוסקת בבקשת רשות הערעור שלפניי), ויכולים להסתפק בכל צד לאותה שיחה (ובעניינו – המשיבה).

עם זאת, הם נדרשים קודם להציג את ההקלטה בפני העדה, דבר שלא נעשה במקרה דנן, שכן בית המשפט קמא לא אפשר במסגרת ההחלטה מושא הבר"ע לא רק להשמיע את ההקלטה בפני העדה, אלא גם לחקור אותה על תוכנה".

בפסק דינו, השופט שוחט קבע כי הערעור מתקבל וחייב את הסבתא בהוצאות משפט בסך 3,500 שקל, כיוון שלדבריו, עמדת המבקשים הייתה מוצדקת.