מהפכה משפטית: העליון קבע – קיבוצים פטורים מהיטל השבחה על שיוך דירות לחברים

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט העליון פסק כי קיבוצים מתחדשים אינם מחויבים בתשלום היטל השבחה בעקבות שיוך דירות לחבריהם, מאחר שלא הפיקו רווח כספי מהמהלך. בפסק הדין, שניתן על ידי השופטת דפנה ברק-ארז (בצילום), נקבע כי הנהנה הישיר מההשבחה הכלכלית הוא רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ולא הקיבוצים עצמם.

עם התחלת שיוך הדירות בקיבוצים לחברים, החלו המועצות האזוריות לחייב אותם בתשלומי היטלי השבחה. צעד זה הוביל להתנגדות מצד הקיבוצים, אשר טענו כי לא הפיקו רווחים כלשהם מהתהליך, וכי מטרתו הייתה הסדרת מעמדם של חברי הקיבוץ מבחינה קניינית. ביוני 2020 דחתה ועדת ערר במחוז צפון את טענותיהם של 17 קיבוצים מתחדשים מהמועצה האזורית גליל עליון, אשר ערערו על חיובם בהיטל ההשבחה. בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את ערעורם, מה שהוביל אותם לפנות לבית המשפט העליון.

בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, עליו חתומה השופטת דפנה ברק-ארז, נקבע כי אף אם גריעת המגרשים נעשתה בהסכמת הקיבוצים, הרי שבפועל הם לא קיבלו זכויות נוספות מעבר למה שהחזיקו בו לפני שיוך המגרשים, ולכן אין לראות בכך מימוש המחייב תשלום היטל השבחה. בפסק הדין נכתב כי "הקיבוצים לא זכו בהתעשרות בהיבט המימוני הישיר, שהוא העומד במרכזם של דיני היטל ההשבחה".

הקיבוצים שהגישו את הערעור הם שדה נחמיה, יפתח, כפר הנשיא, עמיר, להבות הבשן, עמיעד, חולתה, נאות מרדכי, שניר, כפר סאלד, כפר גלעדי, הגושרים, דן, דפנה, מלכיה, כפר בלום ומחניים. החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל משנת 1996 אפשרה לקיבוצים גמישות רבה יותר בניהול הקרקע, והעניקה לכל חבר קיבוץ את הזכות לקבל זכויות קניין עצמאיות בבית מגוריו. במסגרת תהליך השיוך, מחויבים חברי הקיבוץ להשיב את הקרקע לרשות מקרקעי ישראל, אשר מקצה אותה מחדש לחברים, תוך התקשרות עמם בחוזה חכירה ישיר.

היטל ההשבחה הוא תשלום חובה שמוטל על בעלי קרקעות כאשר אישור תכנוני מעלה את ערך הנכס שלהם. בעקבות ביצוע הליכי השיוך ב-17 הקיבוצים המתחדשים, שלחה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של המועצה האזורית גליל עליון דרישות תשלום היטל השבחה לקיבוצים. האחרונים התנגדו לחיובם וטענו כי אין מקום להטיל עליהם תשלום זה, משום שלא הפיקו כל רווח מהמהלך. ועדת הערר דחתה את טענותיהם, ובעקבות כך פנו לבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר אישרר את ההחלטה וקבע כי הקיבוצים חויבו כדין.

בערעור לבית המשפט העליון, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע שהקיבוצים מחויבים בהיטל השבחה. לטענתם, לא הקיבוצים הם שהופקו תועלת כלכלית מהשיוך, אלא דווקא רשות מקרקעי ישראל, אשר גבתה דמי חכירה מחברי הקיבוצים. עוד נטען כי ההשפעות החברתיות והקהילתיות של המהלך אינן בגדר התעשרות המצריכה חיוב בהיטל.

בית המשפט העליון קיבל את טענות הקיבוצים וקבע כי "הגורם הנהנה באופן ישיר מן ההשבחה, במובנה הכלכלי, הוא רמ"י, ולא הקיבוצים". עוד נכתב כי רשות מקרקעי ישראל גבתה דמי חכירה בגין המגרשים המיועדים לשיוך, תוך התחשבות בתכניות התכנוניות המשביחות. מנגד, הקיבוצים עצמם ויתרו על חלק מהקרקעות שנכללו בחוזי החכירה שלהם, מבלי שקיבלו על כך תמורה ישירה.

החלטת בית המשפט העליון מהווה תקדים חשוב בכל הנוגע לחיובי היטל השבחה בקיבוצים מתחדשים. מנכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, בירך על ההחלטה ואמר כי היא מחזקת את מעמדם של הקיבוצים ומספקת ודאות משפטית בנוגע לתהליכי שיוך הדירות. "חברי הקיבוצים מבקשים לחיות בצניעות ולהתקיים בכבוד, ואינם שואפים להתעשר מהקרקע. החלטת בית המשפט העליון משקפת צדק חלוקתי אמיתי", ציין שמחה.

פסק הדין מחזק את עמדת הקיבוצים, לפיה אין לראות בתהליך השיוך מקור להכנסה או להתעשרות, אלא מהלך שנועד להסדיר את זכויותיהם של החברים. בכך, הוא קובע כי רשות מקרקעי ישראל היא הנהנית הישירה מהשבחת המקרקעין, ולא הקיבוצים עצמם.