השופט גרשון גונטובניק: טעות יכולה לקרות – גזל אי אפשר להכשיר; עורך הדין יקבל מיליונים

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגיש עו"ד ישראל ליכטנשטיין, יחד עם חברת הביטוח איילון, להשבת כספי נאמנות בסך 2.55 מיליון ש"ח, אשר שולמו בטעות במסגרת עסקת מכר נדל"ן של בניין ברחוב עזרא 18 ביפו, אך לא הושבו. בפסק דין מקיף ומנומק, קבע השופט ד"ר גרשון גונטובניק כי הנתבעים – בצלאל הר, בנו עמית הר וחברת תומסון מקינון שבשליטתם – חבים בהשבת הכספים, לאחר שהתעשרו שלא כדין.

כבר בראשית פסק הדין ניכרת חתימתו הברורה של השופט גונטובניק – שופט בעל מזג שיפוטי מעולה, קשוב לצדדים, אשר ניסיונו הרב אינו בא על חשבון רגישותו וחריצותו. ביקורות חיוביות הנשמעות במסדרונות בית המשפט מעידות על שופט משכמו ומעלה, השולט בפרטי התיקים המובאים בפניו ומפגין הכנה מעולה לקראת כל דיון.

הרקע להליך נעוץ בעסקת מכר של בניין מגורים ביפו, אשר נמכר על ידי סרג' זימק באמצעות שלוחו בישראל, בצלאל הר. במסגרת ההסכם הופקדו כספים בידי עו"ד ליכטנשטיין בנאמנות, לשם הבטחת פינויו של דייר מוגן. אלא שעקב טעות, שוחררו הכספים לחברת תומסון טרם הגיע המועד לכך – ביוזמת בצלאל הר – ומאוחר יותר הועברו חלקם גם לבנו עמית. עו"ד ליכטנשטיין מצא עצמו נדרש לפצות את רוכש הבניין, והפעיל את פוליסת האחריות המקצועית שהייתה בידו.

לטענת התובעים, מדובר בהחזקה בלתי חוקית של כספים שיועדו למטרה מוגדרת, ומרגע שלא התקיימה – היה על מקבליהם להשיבם. הנתבעים, מנגד, טענו כי מדובר בטעות של עורך הדין בלבד, וכי האחריות מוטלת עליו.

השופט גונטובניק דחה טענה זו מכל וכל. לדבריו, גם אם נפלה רשלנות כלשהי מצד עורך הדין, אין בה כדי להכשיר את המשך ההחזקה בכספים: "ללא צידוק נאות, לא היה מקום שבצלאל הר ימשיך להחזיק בכספים אלה. היה עליו להשיבם לעורך הדין, כדי שימשיך לנהוג בהם בהתאם להסכם המקורי. זוהי מצוותה של המחויבות החוזית... זוהי גם מצוותה של ההגינות הבסיסית."

השופט הוסיף כי בנו של בצלאל הר, עמית, נטל חלק פעיל בהתנהלות – ייצג את אביו מול עורכי הדין, פיטר את ליכטנשטיין ואף הוביל מגעים להפקדת סכומים חלופיים. בכך, קבע השופט, לא היה רק שליח אלא שותף פעיל, שיש לחייבו אישית. גם חברת תומסון, אשר שימשה להעברת הכספים, לא נותרה מחוץ לגדר: בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה מוצדקת הרמת מסך.

פסק הדין חותם את ההליך בקביעה נחרצת: על הנתבעים – בצלאל הר, עמית הר וחברת תומסון – לפצות את עו"ד ליכטנשטיין וחברת הביטוח איילון בסכום מצטבר של עד שני מיליון שקלים, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד הגשת התביעה.

הפיצוי שנפסק כולל ארבעה רכיבים עיקריים, המשקפים את מכלול ההוצאות שנגרמו כתוצאה מהשתלשלות האירועים. המרכיב המרכזי – והגבוה ביותר – הוא 1,849,880 ש"ח, אשר שימשו לתשלום דמי פינוי לדייר המוגן שהתנגד להתפנות מהבניין. סכום זה, שבעבורו הופקדו כספי הנאמנות מלכתחילה, שולם בסופו של דבר מכספי התובעים.

לצד זאת, נפסקו 120,000 ש"ח נוספים עבור שכר טרחת עורך דינו של רוכש הנכס, אשר נדרש להיאבק משפטית מול הדייר ולבסס את זכויותיו. לכך נוספו 30,120 ש"ח נוספים – הפעם בגין שכר טרחת עורך הדין שייצג את הדייר עצמו, כחלק מההליך לפינויו.

הרכיב האחרון כולל 83,834 ש"ח, המגלמים את עלויות החקירה והמשא ומתן שנדרשו לצורך סיום ההליכים מול הדייר וסילוק כל מכשול להשלמת העסקה. כל הסכומים הללו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם, כך שהפיצוי הסופי צפוי להתעדכן כלפי מעלה ככל שהנתבעים יתמהמהו בביצועו.

בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ, וכן בהוצאות נוספות בסך 20,000 ש"ח. השופט הבהיר: "הגזלן אינו יכול לטעון לאשם תורם מצד הנגזל. ככל שטענתו תתקבל – משמעות הדבר היא עידוד גזל. כזאת אין לאפשר."

השורה האחרונה: במהלך עשור השנים שהשופט גרשון משמש בתור שופט ניכר שעניינו של האזרח הנפגע עומד בראש מעייניו. אין זה אומר כי כל תביעת סרק מתקבלת אך גם במקרים בהם טועה התובע בטענותיו, הוא מציג לו את הדרכים החלופיות בהן כדאי לא לנקוט כדי שלא יבזבז את משאביו ואת משאבי בית המשפט. ניתן רק להצטרף לתקווה ששופטים כמוהו ימצאו את עצמם מקודמים – בעיקר כי מגיע לנו, הציבור, שופטים כאלו.