השופט אלרון על עיתונאית פרסייה שהעבירה מידע לגורם עוין: "העונש שגזר המחוזי – מגוחך"

מאת: שלמה בן ברוך,

בית המשפט העליון קיבל לאחרונה את ערעור המדינה על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר זיכה עיתונאית ישראלית מעבירה של מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב, והרשיע אותה בעבירה הקלה יותר של מגע עם סוכן חוץ. את פסק הדין כתב השופט יוסף אלרון, אליו הצטרפו השופטים אלכס שטיין ורות רונן.

המשיבה, עיתונאית ישראלית דוברת פרסית, קיימה קשר לאורך שנים עם גורם בשם "ראמבוד", שהציג עצמו כמוסלמי אמיד מטהרן המתעניין ביהדות. הקשר, שהתנהל ברובו ברשתות החברתיות, כלל שיח אינטימי והעברת מידע רגיש שכלל תצלומים של מבנים ביטחוניים, משרדי ממשלה, שגרירויות ומידע אישי על בנה של המשיבה, שטרם גויס לשירות צבאי.

האישה, בת 53 מירושלים, נאשמה עם ארבעה נוספים בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת מידע לאויב. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי מדובר באישה תמימה שלא התכוונה לפגוע בביטחון ישראל. לפי כתב האישום שהוגש נגדה, היא עמדה בקשר עם סוכן זר איראני בשם "ראמבוד" שפעל ברשתות החברתיות בקרב יוצאי איראן בישראל. הקשר התנהל במשך כשנה וחצי עד למעצרה, ובמסגרתו הוא העביר לה 1,240 דולרים אוסטרליים, קיבל ממנה פרטי מידע שונים, וביקש להשתתף עימה במיזמים עסקיים שאותם מימן.

בית המשפט המחוזי זיכה את המשיבה מהעבירה לפי סעיף 111 לחוק העונשין – מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב – תוך הרשעתה בעבירה של מגע עם סוכן חוץ בלבד. בית המשפט הסתפק בגזירת עונש של חודשיים וחצי מאסר בפועל. המדינה ערערה על הזיכוי, בטענה כי חומר הראיות מוכיח מעבר לספק סביר שהמשיבה ידעה על זהות ראמבוד כסוכן אויב, והעבירה לידיו מידע שעלול לסייע לאויב.

השופט יוסף אלרון קבע בפסק דינו כי התנהלותו של ראמבוד מלמדת בבירור כי מדובר בגורם עוין שפעל מטעם שלטונות איראן. לדבריו, "ראמבוד פעל באופן שיטתי ואינטנסיבי בניסיון לגייס מקורות מודיעיניים מתוך מדינת ישראל, לרבות המשיבה, תוך הפעלתן לצרכיו המודיעיניים". עוד ציין השופט אלרון כי דפוס הפעולה של ראמבוד תואם שיטות פעולה מוכרות של גורמי מודיעין איראניים, כפי שהובהר גם בחוות דעתו של מומחה שב"כ.

השופט אלרון הוסיף כי פסק הדין של המחוזי נשען "על התקיימותו של רכיב אחד בלבד ביסודות עבירת מסירת מידע העלולה להיות לתועלת האויב, והוא זהותו של 'ראמבוד' בתור 'אויב', אם לאו. מכלול נסיבות ההתרחשויות וקשריו של 'ראמבוד' עם חמשת הנאשמים בפרשה זו, מלמד מעבר לספק סביר על זהותו כאויב".

עוד קבע השופט אלרון כי יש לייחס משקל ראייתי משמעותי לחוות דעתו של איש שירות הביטחון הכללי, המכונה "קלר", אשר ניתחה את דפוסי פעולתו של ראמבוד ואת הקשר שניהל עם המשיבה. לדבריו, אף אם לא נמסר מידע מסווג במובהק, הרי שדי במידע שנמסר ובהקשר שבו נמסר כדי לגבש את יסודות העבירה של מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב. "אין דרישה שהידיעה שנמסרה אכן הובילה בפועל לתועלת ממשית עבור האויב", הבהיר השופט אלרון.

בהמשך פסק דינו, מתח השופט יוסף אלרון ביקורת חריפה על העונש שנגזר על המשיבה בבית המשפט המחוזי, אותו תיאר כבלתי מידתי בעליל: "על המשיבה נגזר עונש מגוחך, רחוק ביותר מלהלום את חומרת מעשיה", כתב. יחד עם זאת, ציין כי נוכח היעדר ערעור על חומרת העונש, לא נתונה לבית המשפט העליון הסמכות להחמירו במסגרת ההליך הנוכחי.

בסיום פסק הדין, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, והרשיע את המשיבה בעבירה החמורה של מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב. הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט אלרון חתם את הכרעתו בקביעה חד משמעית: "כאשר אדם מקיים קשר עם סוכן אויב ביודעין – אין מדובר בעבירה שולית אלא באיום ממשי על ביטחון המדינה, שיש למגרו בכל חומרת הדין". השופטים אלכס שטיין ורות רונן הצטרפו להכרעתו של השופט אלרון.