שבעה אחים נאבקו על 6 דירות בתל אביב; בן אחד זכה ברוב הנכסים
- לפני שעתיים (2)
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הכריע השבוע בסכסוך ירושה חריף שפרץ בין שבעת ילדיה של אלמנה בת 87, סביב שש דירות בתל אביב, שהשווי הכולל שלהן מוערך ביותר מ־10 מיליון שקל. במרכז המחלוקת עמדה צוואה שהעניקה חלק משמעותי מהנכסים לאחד הבנים, לצד עסקאות מתנה שבמסגרתן העבירה לו האם עוד בחייה שתי דירות ומחצית מדירה נוספת.
פסק הדין ניתן על־ידי השופטת גלי רון, אשר בחנה לאורך ההליך מאות מסמכים, חוות דעת רפואיות, מסמכי מתנה, עדויות בני משפחה, שכנים ומוכרי דירות, ובסופו של הליך ממושך ומורכב כתבה פסק דין מנומק ומפורט. השופטת דחתה את טענות האחים שהתנגדו לצוואה, וקבעה כי לא הוכח שהופעלה על האם השפעה בלתי הוגנת, וכי במועד חתימת המסמכים הייתה כשירה להבין את משמעות פעולותיה.
הסכסוך התגלע לאחר פטירת האם, כאשר נפתחה צוואתה והתברר כי חלק משמעותי מהזכויות בדירות הועבר לטובת אחד האחים. בנוסף, התברר כי עוד במהלך חייה העניקה האם לבן שתי דירות במתנה, וכן מחצית מהזכויות בדירה נוספת, בעוד יתר נכסיה חולקו בין הילדים בחלקים שונים, בהתאם להוראות הצוואה.
הצדדים הם בני משפחה ממוצא בוכרי, שהוריהם עלו לישראל בשנות ה־70. לפי פסק הדין, האב עבד כמנקה במפעל והאם התקיימה מקצבת ביטוח לאומי. מנגד, הבן שקיבל את מרבית הזכויות טען כי כבר מגיל צעיר עבד בתחום היהלומים, צבר הון משמעותי, והיה הגורם שמימן בפועל את רכישת רוב הנכסים עבור הוריו.
לטענת הבן, הנכסים נרשמו על שם הוריו מתוך רצון להימנע ממחלוקות רכושיות אפשריות במסגרת נישואיו. עוד נטען כי באותה תקופה היה מקובל בקרב משפחות מהעדה הבוכרית לרשום נכסים על שם ההורים, מטעמי כבוד משפחתי. במהלך ההליך הוצגו עדויות של מוכרי הדירות, אשר אישרו כי הבן הוא שניהל את המשא ומתן ושילם את הכספים עבור העסקאות.
מנגד, האחים שהתנגדו לצוואה ולעסקאות המתנה טענו כי הוריהם היו דווקא בעלי רכוש ואמצעים, וכי הנכסים נרכשו מכספם שלהם, ולא מכספו של האח. לטענתם, האם לא הייתה כשירה קוגניטיבית בעת שחתמה על מסמכי המתנה, לאחר שעברה אירוע מוחי כחצי שנה קודם לכן.
עוד טענו האחים כי אחיהם הפעיל על האם השפעה בלתי הוגנת, וניצל את תלותה בו כדי להביא להעברת הזכויות בדירות לטובתו. לדבריהם, האם התקשתה להבין עברית ברמה שאפשרה לה להבין את משמעות המסמכים שעליהם חתמה. בשל כך ביקשו מבית המשפט להורות על ביטול הצוואה ועסקאות המתנה, ולקבוע כי העיזבון יחולק שווה בשווה בין כל שבעת הילדים.
השופטת גלי רון דחתה את הטענות וקבעה כי הצוואה תקפה לחלוטין. בפסק הדין הסתמכה השופטת על תעודה רפואית שנערכה ביום חתימת הצוואה, על חוות דעת רפואית נוספת, ועל עדויות שכנים שסיפרו כי המנוחה דיברה והבינה עברית ברמה בסיסית שאפשרה לה להבין את תוכן הצוואה שהוקראה לה.
בנוסף, קיבלה השופטת את גרסת הבן בנוגע למימון רכישת הנכסים, לאחר שבפניה הוצגו עדויות של מוכרי הדירות המקוריים, אשר אישרו כי הוא זה שניהל מולם את המשא ומתן ושילם את הכספים עבור העסקאות, בעוד האם כלל לא הייתה מעורבת ברכישות עצמן.
בסופו של ההליך נקבע כי הבן יקבל זכויות בחמש דירות בתל אביב, ובהן שתי דירות בבעלות מלאה, זכויות חלקיות בשלוש דירות נוספות וחלק יחסי בדירה נוספת. יתר האחים קיבלו חלקים ביתר נכסי העיזבון, ואילו המתנגדים לצוואה ולעסקאות המתנה חויבו לשלם כ־80 אלף שקל הוצאות משפט.
תגובות