מהמחוזי לעליון: התבטאויות עו"ד נגד השופטת הסתיימו ב־75 אלף שקל הוצאות
בית המשפט העליון דחה את ערעורם של אליה כהנא ושתי חברות שבשליטתו, והותיר על כנה את התוצאה המיסויית שאליה הגיעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ירדנה סרוסי (בצילום). במקביל, העליון מתח ביקורת חריגה על האופן שבו נוסחו טענות הערעור נגדה, וקבע כי חלקן חרגו מביקורת משפטית לגיטימית.
המחלוקת נולדה מעסקה משנת 2014 למכירת פעילות חברת אחים איזנברג בתחום המיקרוסקופים האלקטרוניים. במסגרת העסקה שולמו 3.3 מיליון דולר עבור הפעילות, ועוד 2.2 מיליון דולר לכהנא תמורת התחייבותו שלא להתחרות ברוכשת במשך שלוש שנים. שאלת סיווגו של הסכום האחרון לצורכי מס עמדה בלב ההליך.
לטענת כהנא והחברות, התשלום בגין אי־התחרות היה תקבול הוני. מנגד, פקיד שומה תל אביב 3 סיווג את הסכום כהכנסה פירותית. המשמעות הייתה כספית: הכנסה הונית ממוסה בשיעור נמוך יותר מהכנסה פירותית. סרוסי דחתה את ערעורי המס, קבעה כי "סימן שאלה גדול" מרחף מעל אותנטיות תניית אי־התחרות, והוסיפה כי גם אם מדובר בהסכם אותנטי, התוצאה המיסויית אינה משתנה.
כהנא והחברות ערערו לעליון באמצעות עו"ד גלעד וקסלמן, ובמסגרת הערעור תקפו שורה של קביעות בפסק דינה של סרוסי. המדינה טענה כי חלק מהניסוחים חצו את גבול הביקורת העניינית, הגדירה אותם "טענות מבישות" כלפי המותב, ואף ביקשה למחוק את הערעור על הסף בשל אופן ניסוחו.
בדיון בערעור בפברואר 2025 התעקש תחילה וקסלמן כי אין פגם בניסוח הערעור ואמר: "אני לא חושב שהלשון קשה". ברקע לטענה עמדה גם העובדה שסרוסי עבדה ברשות המסים במשך 25 שנים, עד מינויה לשיפוט בשנת 2016. לדבריו, "נתנו נתון עובדתי. בדקתי ולא מצאנו מקרה אחד שבו פסק דין של רשות המסים ומי שדן בכל הנושאים של רשות המסים במחוז (תל אביב) אי פעם התקבל. לכן חשבנו שראוי לציין זאת. אנו לא חושבים שיש פה שפה קשה". וקסלמן טען כי מדובר בנתון סטטיסטי, אך השופט יחיאל כשר השיב: "טיעון של סטטיסטיקה כזו נועד להשחיר את פניו של השופט. לאורך כל היום נאמר שהשופטת קבעה דברים כדי לסגור את הערעור".
השופטת יעל וילנר הצטרפה לביקורת ואמרה: "זה כל כך קיצוני, כל כך חריף, עוד פעם ועוד פעם". וקסלמן השיב כי "הכוונה לא הייתה לפגוע" וכי הדברים נכתבו כדי לשקף את הסיטואציה. וילנר לא השתכנעה: "אז אפשר לומר: בית משפט קמא טעה. לכן אנו כאן. יש דרך להביא בפנינו את הטעויות של בית המשפט, את השגגות שנפלו. זו הדרך לשכנע אותנו? [לומר] שבית המשפט נוטה מראש, מטרפד, לא בודק ראיות?"
בשלב זה אמר וקסלמן: "אין לי אלא להתנצל". וילנר השיבה: "ההתנצלות צריכה להיות בפני בית המשפט המחוזי", וקסלמן ענה: "נעשה מה שצריך". בפסק הדין עצמו צוין כי בעקבות העימות עם באי כוח המערערים בנוגע לשפה הבוטה שבה נוסח הערעור, הודיע בא כוחם כי הוא מתנצל.
השופט יחיאל כשר (בצילום) היה חד אף הוא. הוא קבע כי הערעור כלל טענות "בסגנון מביש ובצורה המשתלחת בבית משפט קמא", והוסיף: "לא ניתן להשלים עם צורת טיעון שכזו". לדבריו, סגנון כזה חמור במיוחד כשהוא מגיע מעורכי דין. הטלת דופי בשופטת בשל חוסר שביעות רצון מקביעותיה, קבע, "מפריעה לקיומו של דיון צודק, יעיל וענייני וחותרת תחת ההליך כולו".
לאחר שבא כוח המערערים התנצל, העליון נמנע ממחיקת הערעור. עם זאת, כשר הבהיר כי ההתנהלות תובא בחשבון בפסיקת ההוצאות, בתקווה שהדברים ישמשו "תמרור אזהרה" מפני הישנות של טיעונים מבזים או משתלחים, הן בכתבי בי־דין והן בטיעונים בעל פה.
לגופו של עניין, העליון דווקא חלק על סרוסי בנקודה אחת וקבע כי הסכם אי־התחרות היה אותנטי וכי היה צורך אמיתי בהתחייבותו האישית של כהנא. אלא שהמחלוקת הזו לא שינתה את התוצאה. כשר קבע כי ההגבלה לשלוש שנים לא "גדעה את העץ" שממנו יכול היה כהנא להמשיך להפיק הכנסות, ולכן 2.2 מיליון הדולר סווגו כהכנסה פירותית.
בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת וילנר הצטרפו לפסק דינו של כשר. כהנא ושתי החברות חויבו בעליון בהוצאות של 25 אלף שקל כל אחד, ובסך הכול 75 אלף שקל, נוסף על 75 אלף שקל שנפסקו במחוזי. התוצאה שקבעה סרוסי נותרה על כנה, ולצדה הוסיף העליון מסר חריף באשר לגבולות השיח של עורכי דין כלפי שופטים. ע"א 6867/22
תגובות