המעסיקה לא העבירה כספים לפנסיה - ותפצה עובד שחלה ב־890 אלף שקל
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע חייב מעסיקה לשלם לעובד שהועסק אצלה 52 ימים בלבד פיצוי של כ־890 אלף שקל בשל אובדן פנסיית נכות. בפני סגנית הנשיא רחל גרוס נדונה האחריות לקטיעת הרצף הפנסיוני של העובד, לאחר שהכספים שנוכו משכרו לא הועברו לקרן הפנסיה במועד.
התובע, יונה קופרמן, היה מבוטח ברציפות בקרן הפנסיה של מנורה מבטחים משנת 2001. במאי 2016 החל לעבוד בחברת "מימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים" כמנהל אחזקה, והעסקתו הסתיימה באמצע יולי, לאחר 52 ימים. החברה ניכתה משכרו בחודש יוני כספים עבור הפנסיה, אך הכספים לא הועברו בפועל לקרן הפנסיה.
בעקבות הפסקת ההפקדות שלחה חברת הביטוח לעובד מכתב התראה בדבר פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי. הרצף הביטוחי נקטע, והקרן רשמה אותו כעמית חדש. כארבע שנים לאחר מכן איבד העובד את כושר עבודתו, אולם תביעתו לפנסיית נכות נדחתה, מאחר שמחלתו הוגדרה כמצב רפואי קודם והוא לא השלים תקופת אכשרה חדשה של 60 חודשים.
לטענת המעסיקה, האחריות למצב מוטלת גם על העובד, שלא שיתף עמה פעולה ולא מסר לה כנדרש את בחירתו באשר לקרן שאליה ביקש להעביר את ההפקדות. החברה טענה גם כי העובד מסר הצהרת בריאות שאינה נכונה וכי בטופס הקליטה לא ציין במפורש שקיימת עבורו פוליסה פעילה.
מנגד, במהלך המשפט עלה כי העובד דיווח למעסיקה שיש לו קרן פנסיה פעילה במבטחים וביקש שההפרשות יועברו אליה. בית הדין קבע כי אף שהעובד סימן קו אלכסוני במקום המיועד לפרטי ביטוח קודם, החברה הייתה מודעת בזמן אמת לקיומה של קרן פנסיה פעילה על שמו.
המעסיקה טענה עוד כי מאחר שהתובע לא השלים שלושה חודשי עבודה, לא קמה לה חובה לבטחו מכוח צו ההרחבה לפנסיית חובה. בית הדין דחה את הטענה וקבע כי עובד בעל הסדר פנסיוני קודם זכאי להפרשות מהיום הראשון לעבודתו, גם אם ביצוע ההפקדה בפועל נעשה לאחר שלושה חודשים או בתום שנת המס, לפי המועד המוקדם.
בפסק הדין נקבע כי החובה לבצע את ההפרשות נועדה לשמור על הרצף הביטוחי, וכי על המעסיק לבצע את ההפקדות גם באופן רטרואקטיבי במקרה שבו העובד סיים את עבודתו לפני שהשלים שלושה חודשים. עוד נקבע כי גם בהסכם העבודה התחייבה החברה לבצע עבור התובע הפרשות פנסיוניות מהיום הראשון לעבודתו.
טענת החברה שלפיה העובד ויתר בשנת 2016 על הביטוח הפנסיוני נדחתה אף היא. בית הדין קבע כי לא ניתן לוותר על הזכות להפרשות פנסיוניות שנועדו לשמור על הרצף הביטוחי. ביחס להצהרותיו הרפואיות של העובד נקבע: "גם אם יש ממש בטענה כי התובע לא היה מתקבל לעבודה לו הנתבעת הייתה יודעת את מצבו הרפואי... הרי שמרגע שהתובע התקבל לעבודה, עבד בפועל והיה בעל קופת פנסיה פעילה, הרי שחלה על הנתבעת החובה הקוגנטית המוחלטת לבטח את התובע בביטוח פנסיוני".
בית הדין דחה גם את טענות המעסיקה לאשם תורם מצד העובד. בפסק הדין נקבע כי "מכלול הנסיבות מלמד כי שלילת זכאותו של התובע לפנסיית נכות היא תולדה של מחדל הנתבעת באי־העברת הכספים שנוכו בפועל משכרו במועדים הקבועים בדין".
בסופו של דבר, קבע בית הדין כי אי־העברת ההפקדות בתקופת העבודה הקצרה קטעה את הרצף הפנסיוני של התובע והובילה לכך שלא היה זכאי לפנסיית נכות כאשר איבד את כושר עבודתו כעבור ארבע שנים. חברת "מימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים" חויבה לשלם לעובד כ־890 אלף שקל. 45080-06-22
תגובות