אייל בסרגליק התרשל בתפקידו כעורך דין בצורה חמורה בייצוג לקוחותיו, נקט בשמם בהליך משפטי שגוי באופן מוחלט, הטיל עליהם רפש כדי לחמוק ממחדליו ולא ניתן לקבל את הגרסה שהציג בפני בית המשפט. כך פסקה השופטת בית משפט השלום בחדרה, יפעת אונגר-ביטון (בצילום), בפסק דין יוצא דופן בחומרתו. בסרגליק אמר כי לדעתו פסק הדין שגוי ויש בכוונתו לערער עליו.
הסכסוך בין עו"ד בסרגליק לבין לקוחותיו לשעבר, קרולינה ורחמים פדלון, אותם ייצג במאבק מול עמידר. טענותיהם של הפדלונים כלפי בסרגליק נחשפו בשנה שעברה, כאשר התמודד על ראשות לשכת עורכי הדין. הוא פרש מהמרוץ בעקבות הפרסום, אותו ייחס לניסיון לחבל במועמדותו מצד מי שהתנגדו לרפורמה המשפטית; בסרגליק מזוהה עם הליכוד.
כעת, פסק הדין מצביע על כך שהטענות כלפיו היו נכונות. בסרגליק תבע מפדלון 400,000 שקל - 300,000 שקל בגין לשון הרע ויתרת שכר טרחה; הם תבעו ממנו להחזיר 175,000 שקל ששילמו לו. תביעתם של הפדלונים התקבלה כמעט במלואה בעוד שתביעתו של בסרגליק למעשה נדחתה.
השופטת אונגר-ביטון דחתה תחילה את טענתו של בסרגליק בנוגע להרכב ההסכם עם פדלון, ובפרט את טענתו כי הם הסכימו לשלם לו 100,000 שקל עבור הגשת תלונה במשטרה. גם אם היה ממש בדברים - ולא נקבע כך "מצופה ממנו, כמי שמחשיב עצמו כעורך דין ותיק ומקצועי, שלא יסמוך ידו על סיכום בעל-פה, ויעגן את מלוא ההסכמות בכתב, בהסכם גופו", היא מציינת.
ביקורת חריפה במיוחד בפסק הדין של השופטת אונגר-ביטון בנוגע לרשלנותו של בסרגליק בטיפול בתביעה שהגישה עמידר נגד הפדלונים, בה היה עליו להגיש בקשת רשות להתגונן. הוא לא עשה זאת, אך למזלם של הפדלונים, התביעה נמחקה בשל חוסר פעילות מצד עמידר. על אף זאת, בסרגליק טען בפניהם שהתביעה נדחתה הודות למאמציו.
על כך אומרת השופטת אונגר-ביטון: "עיון בראיות מעלה, לא זו בלבד שהתובע לא עשה ולא טרח, להכין ולהגיש בקשת רשות להגן, הרי גם הטעה ביודעין את הנתבעים כשהוא מציג בפניהם מצג שווא, לפיו מחיקת התביעה היא פרי מוצלח של מלאכתו. אם לא די בכך, הרי שהעובדות מגלות כי התובע התרשל בתפקידו כעורך דין התרשלות רבתי, שאך במקרה, בשל אוזלת ידה של עמידר, לא גרמה לנתבעים נזק רב".
לדברי השופטת: "ראיות אלה רק מחזקות את חוסר האמינות המוחלט של התובע, שעה שהעיד כי בעצה אחת עם הנתבעים הוחלט שלא להגיש את בקשת רשות להתגונן ולהמתין להיעדר תגובת עמידר. עולה מהן שהנתבעת כלל לא הייתה מודעת לסיכון בו העמיד אותה התובע, והאמינה באמונה שלמה בדבריו, כי עלה בידו להביא לסילוק תביעת עמידר. סביר הרבה יותר בעיני שהתובע הסתיר מהנתבעים את מצב הדברים לאשורו, הסתיר מהם את אוזלת ידו ואת חוסר המעש שהוא עצמו נקט, ואת העובדה כי נטל עבורם, שלא בטובתם, את הסיכון שיינתן פסק דין לחובתם".
"לא ברור מדוע התובע, שאותה עת כבר נטל לידיו סכום לא מבוטל משכה"ט שדרש ואף יותר מכפי שהוסכם עבור הגשת הבר"ל, לא עשה דבר וחצי דבר למען מרשיו. הפתרונים לתובע, שתחת מתן הסבר ולו קלוש, או תחת נטילת אחריות למחדליו הנ"ל, בחר להטיל את הרפש בלקוחותיו ולהאשימם בהעברת מסמכים באיחור ניכר. ועל כך נאמר – טול קורה מבין עיניך".
השופטת אונגר-ביטון מתייחסת גם לתביעה לפסק דין הצהרתי שהגיש בסרגליק בשם פדלון לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נמחקה על הסף ובני הזוג חויבו בהוצאות בסך 2,000 שקל "מידת חוסר המקצועיות שהפגין התובע בהגשת התביעה, עולה בבירור מעיון מעמיק בהחלטת כבוד בית המשפט. על פניו עולים חוסר הבנה בסיסי בסוגיה, וטעויות משפטיות הן בסוג ההליך שנבחר, הן במהות הסעד שהתבקש והן בערכאה שנבחרה. אם לא די בזה – עילת התביעה כולה נעדרת בסיס משפטי".
"מתוך טעות מהותית ויסודית בהבנת המאטריה המשפטית, ומתוך העדר בדיקה, או למצער בדיקה בלתי יסודית ורשלנית של התובע את המסמכים, בחר בסרגליק לטעון לזכויות קניין, שעה שברור כשמש, שאין לנתבעים זכות קניין כלשהי בנכס. בכך טעה התובע בהכנת התביעה, טעות יסודית ביישום הוראות הדין על המקרה, והביא למחיקתה באין עילה. התובע לא רק שטען לעילה לא קיימת, והגדיר את הסעד בצורה שגויה, הגדיל והגיש את ההליך בערכאה לא נכונה, ובהליך לא נכון".
השופטת אונגר-ביטון דוחה את גרסתו של בסרגליק לגבי השתלשלות האירועים ומקבלת את זו של פדלון, ואומרת שהוא ביצע "ניסיון עקר להימלט מאחריותו להליך הכושל בו נקט".
אונגר-ביטון מסכמת: "התובע לא נהג בעניינם של הנתבעים כעורך דין סביר. אני סבורה כי הפר כלפיהם את החובות המיוחדות המוטלות עליו כעורך דין, התרשל בתפקידו, לא עמד במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט, לא ביצע חלק מהעבודה שהתחייב לבצע, לא שיתף את הנתבעים בהחלטות הרות גורל מבחינתם, לא עדכן אותם באופן הנכון והאמיתי בדבר ההחלטות שניתנו ועוד.
בנוסף, התובע הביע חוסר ידע, הבנה ושליטה בהכנת והגשת תביעות לסעד הצהרתי, לא העמיק חקר במסמכים שהעבירו לו הנתבעים, לא למד את העובדות בעניינם של הנתבעים לאשורן והביע בתביעתו היעדר ידע רלוונטי בדין, המוכר היטב לעורכי דין סבירים העוסקים בדין האזרחי ברמת הפרוצדורה המתאימה לעניין, ולעורכי דין סבירים העוסקים בדיני קניין ברמה המהותית".
לדבריה, "על-פי הדין הפר התובע את חובותיו כלפי הנתבעים, הן באי עמידה בלוחות זמנים, אי-הכרת הדין הרלוונטי, הכנת תביעה שאינה עומדת בדין המהותי או בדין הפרוצדורלי".
התנהלותו מעידה "על קלות הראש בה נהג התובע עת נטל על עצמו את ייצוג הנתבעים, לרבות בנושא סבוך ומורכב, הכולל טענות כבדות משקל של מרמה וזיוף ע"י גופים ציבוריים. כאמור, עלו מהתנהלותו מחדלים רבים. ניכר היה שחיפש את הדרך הקלה, ולא את הדרך הראויה והנכונה מבחינה מקצועית לנהל את ההליכים בשם הנתבעים. אני סבורה, כי הטעויות שביצע התובע והמחדלים שביצע לאורך תקופת ההתקשרות, הינם מעבר לטעויות שבשיקול דעת אלא עולים כדי רשלנות מקצועית של ממש".
לפיכך, בסרגליק חויב להשיב לפדלון 160,000 שקל - כמעט כל הסכום ששילמו, למעט התשלום המגיע לו. השופטת אונגר-ביטון דחתה כמעט לחלוטין את תביעת לשון הרע שהגיש בסרגליק.
היא קבעה, כי פדלון אכן השמיעו כלפיו דברי ביקורת קשים במשרדו באוזני עובדיו, אך יש להבין את הדברים בהקשר הרחב, ולכן פסקה לו פיצוי בסך 5,000 שקל בלבד.
בסרגליק חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל, ופדלון - בהוצאות בסך 1,500 שקל. היא הדגישה, כי הסכומים שבהם חויבו פלדון יקוזזו מהסכום שעל בסרגליק להחזיר.
מזעזע איך עורכי דין לוקחים על עצמם ייצוג בנושאים שאין להם בהם מושג.
וחבל שגם הלקוחות לא בודקים אם העו״ד מתמחה בנושא הזה לפני ששוכרים את שירותיו.