פסק דין של ביהמ"ש מ־2004 חוזר לכותרות: הכתובה תוגבל עד 360 אלף שקל
- לפני 26 דקות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עסק כבר בשנת 2004 בשאלה שמקבלת בימים אלה משמעות מחודשת, והיא כיצד קובעים סכום כתובה בעל משמעות כלכלית ממשית ומונעים מצב שבו החיוב מתנתק מתכליתה. השופט בדימוס גרשון גרמן, שכיהן כשופט בית משפט השלום למשפחה, קבע עקרונות שלפיהם יש לבחון את ערכה הכלכלי הממשי של הכתובה ואת תכליתה.
מועצת הרבנות הראשית לישראל אישרה בשבוע החולף החלטה תקדימית, שלפיה סכום הכתובה הנרשם בטקסי נישואים בישראל יוגבל לטווח שבין 36 אלף שקל ל־360 אלף שקל. ההחלטה התקבלה ב־16 באוגוסט 2026 בעקבות עבודת ועדת דיינים, והיא יוצרת לראשונה מסגרת כספית ברורה לסכום הנרשם בכתובה.
הכתובה היא מסמך הלכתי־משפטי המפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו ונכתב באופן מסורתי בארמית. בין היתר נרשם בה הסכום שאותו מתחייב הבעל לשלם לאישה עם סיום הנישואים בנסיבות המזכות אותה בכתובה. בפועל, שאלת הזכאות וגובה החיוב מתעוררת לא אחת במסגרת הליכי גירושים ועיזבונות.
פסק הדין משנת 2004 ניתן בתביעה שהגישה ד"ר אסנת וקסלר נגד עיזבון בעלה המנוח, ועסק בכתובה שעליה חתמו בני הזוג בעת נישואיהם. בכתובה נרשם סכום של 25 אלף לירות ישראליות, שבעקבות החלפת המטבעות לאורך השנים הפך בערכו הנומינלי ל־2.5 שקלים בלבד, והצריך הכרעה בשאלת השיערוך.
בפסק הדין בחן גרמן שיטות שונות לשיערוך כתובה, ובהן הצמדה לדולר, הצמדה למדד יוקר המחיה, התאמה למטבע החדש ושיערוך על בסיס ערכם של מאתיים זוז. לצד אלה הוצגה גם האפשרות לקבוע את השיערוך בדרך של פשרה, בהתאם לנסיבות המקרה ולשיקולי צדק הנבחנים בכל מקרה לגופו.
אחת הקביעות המרכזיות בפסק הדין נגעה לתכלית הכלכלית של עיקר הכתובה. גרמן הפנה למקורות שלפיהם מאתיים זוז נחשבו לסכום המספיק לאדם למזונות ולכסות במשך שנה, ומכאן קבע כי יש לשערך את סכום עיקר הכתובה באופן שלא יפחת משיעור מזונות האישה לשנה.
בהמשך תרגם השופט את העיקרון לאמת מידה כלכלית מעשית. הוא קבע כי השיערוך צריך לשמור על היחס שבין עיקר הכתובה, המבטא מזונות לתקופה של שנה, לבין התוספת שהבעל התחייב לה. לצורך החישוב הסתמך על הקצבה שמעניק המוסד לביטוח לאומי לאישה הנזקקת למזונותיה.
עו"ד אלי גרונדשטיין מצביע בהקשר זה על החיבור שבין שתי נקודות הזמן. בעוד שב־2004 נדרש בית המשפט למצוא אמת מידה שתשמר את ערכה הכלכלי של כתובה שנשחקה כמעט לחלוטין, בשנת 2026 מתמודדת הרבנות עם צדה השני של אותה סוגיה וקובעת גם גבול עליון לסכום. בשני המקרים עומדת במרכז אותה שאלה, כיצד לשמור על הכתובה כהתחייבות כספית ממשית ולא כסכום המנותק מן המציאות הכלכלית.
בסופו של דבר, פסק הדין של גרמן לא קבע תקרה לכתובה, ובוודאי לא תקרה של 360 אלף שקל. אולם הרעיון המחבר בין 2004 ל־2026 ברור. אז ביקש בית המשפט למנוע מצב שבו הכתובה נשחקת ומאבדת את משמעותה הכלכלית, והיום מבקשת הרבנות למנוע גם את הקצה ההפוך, התחייבויות מופרזות וחסרות גבול. 012362/01
תגובות