המחוזי דחה תביעה נגד דיסקונט בטענות להתנהלות פסולה, תרמית וזיוף
- לפני 6 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה שהגישה חברת א. מדינה מגרסות ניר בע"מ נגד בנק דיסקונט למשכנתאות ושני רוכשי נכס מסחרי בחולון. החברה טענה כי הבנק, כונס הנכסים והרוכשים פעלו בתרמית, בהטעיה ובחוסר תום לב, באופן שלטענתה הוביל לנישולה מהנכס ברחוב המרכבה בחולון.
בפני שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עינת רביד (בצילום), ניהל עו"ד גלעד נרקיס את התביעה בשם חברת א. מדינה מגרסות ניר בע"מ, וטען כי לאורך השנים הוצגו לחברה מצגי שווא באשר לגובה החוב ולהליכי מכירת הנכס. השופטת רביד דחתה בסופו של דבר את טענות החברה ואת התביעה שהגיש נרקיס בשם החברה.
לפי התביעה, החברה רכשה בשנת 1996 את הנכס תמורת 195 אלף דולר, כאשר חלק מהעסקה מומן באמצעות הלוואה של 75 אלף דולר מבנק דיסקונט למשכנתאות. לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים והחלה לפגר בתשלומי ההלוואה, נפתח נגדה תיק הוצאה לפועל, ומונה כונס נכסים לנכס.
לטענת מדינה מגרסות, הליך המימוש התנהל באופן פסול, כאשר הנכס נמכר בשנת 2000 תמורת 90 אלף דולר בלבד, סכום שלטענתה היה נמוך באופן חריג. החברה הדגישה כי השופטת ורדה אלשיך ביטלה בעבר את המכר הראשון, מתחה ביקורת חריפה על התנהלות הכונס והבנק, ואף קבעה שנפלו פגמים מהותיים בהליך המכירה.
עוד טענה החברה כי למרות החלטות בתי המשפט, הרוכשים המשיכו להחזיק בנכס במשך שנים, מבלי ששילמו דמי שימוש או פונו ממנו בפועל. לטענתה, הבנק ניפח באופן מלאכותי את החוב, חייב את חשבון ההלוואה בריביות חריגות ובהוצאות שונות, בזמן שכספי המכר נותרו בידיו וצברו ריבית במשך השנים.
בנוסף נטען כי הבנק מחל בהמשך על חוב של כ־400 אלף שקל, נתון שלטענת החברה הוכיח כי מצג החוב שהוצג לה לאורך השנים היה מטעה. החברה הוסיפה כי בשנת 2018 גילתה לכאורה שחתימתו של מנהל החברה על הסכם הפשרה משנת 2005 זויפה ללא ידיעתו, וכי הוויתור על הטענות נעשה מבלי שהבינה את משמעותו.
מנגד, בנק דיסקונט למשכנתאות, שיוצג בידי עו"ד חנה אפרת קומט, טען כי מדובר בתביעה שהתיישנה לפני שנים רבות. הבנק הדגיש כי החברה הפרה את הסדר הפשרה שאפשר לה לפדות את הנכס תמורת 77 אלף דולר, לאחר שלא המציאה ערבות בנקאית במועד שנקבע במסגרת ההסכמות בין הצדדים.
בסופו של דבר, השופטת עינת רביד דחתה את התביעה וקבעה כי היא הוגשה בשיהוי ניכר ולאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. עוד נקבע כי טענת הזיוף לא הוכחה, בין היתר לאחר שמומחה כתב היד מטעם החברה לא התייצב לחקירה. התביעה נדחתה במלואה, וההסכמים שנחתמו נותרו בתוקפם.
תגובות