מוכר דירה ביקש לבטל עסקה בשל סכסוך שכנים; ביהמ"ש דחה את טענותיו
- 13 במאי
- זמן קריאה 3 דקות
בית המשפט המחוזי בנוף הגליל־נצרת קיבל תביעה שהגישו בני הזוג יונתן ויולי מלול נגד יעקב חדד, והורה לאכוף הסכם למכירת דירה בצפת בשווי 945 אלף שקל. מנגד, נדחו מרבית טענות חדד, שטען כי הוטעה ונלחץ לחתום על העסקה מבלי להבין מיהם הרוכשים האמיתיים של הנכס.
שופטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל־נצרת, עינב גולומב (בצילום), קבעה כי הסכם המכר תקף ומחייב, וכי לא הוכחו טענות להטעיה, כפייה, עושק או היעדר כשירות משפטית מצד חדד בעת חתימת העסקה. בפסק הדין הודגש כי הנתבע הבין היטב את פרטי העסקה והשלכותיה המשפטיות.
לפי פסק הדין, באוקטובר 2021 חתם חדד על הסכם למכירת דירה ברחוב ויצמן בצפת לבני הזוג מלול תמורת 945 אלף שקל. העסקה נערכה באמצעות עו"ד משה חנייא, אשר ייצג את שני הצדדים. במסגרת ההסכם שולמו 140 אלף שקל על חשבון התמורה ונרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכשים.
אלא שבהמשך הודיע חדד על ביטול העסקה, באמצעות עורכי דין שונים, בטענה כי הופעל עליו לחץ וכי הוסתרה ממנו זהות הרוכשים. בנוסף נרשמה הערת אזהרה לטובת בנו, דביר חדד, בגין "הימנעות מעשיית עסקה", מהלך שלטענת הרוכשים נועד למנוע את השלמת עסקת המכר בדירה בצפת.
לטענת חדד ובנו, בין משפחתם לבין אביו של יונתן מלול מתקיים סכסוך חריף מאז שנת 2014, שבמסגרתו לטענתם אף הותקפו ונגרמו להם נזקי גוף. בשל כך טענו כי חדד מעולם לא היה מסכים למכור את הדירה אילו ידע מראש כי מדובר בבני משפחת מלול.
חדד טען עוד כי מצבו הרפואי והנפשי פגע ביכולתו להבין את משמעות העסקה, וכי הופעל עליו לחץ מצד עו"ד משה חנייא ובנו אלון חנייא. בנוסף טען כי ביקש למכור את הדירה ב־1.1 מיליון שקל, אך המחיר הופחת ל־945 אלף שקל ללא הסכמתו המלאה והחופשית.
מנגד, בני הזוג מלול טענו כי חדד ידע היטב לאורך כל הדרך מי הם הרוכשים, וכי ההסכם נחתם לאחר פגישות רבות, משא ומתן ושמאות שנערכה לדירה. לדבריהם, הם הסתמכו על העסקה, השקיעו את חסכונותיהם ואף החלו לקדם מימון ושיפוץ לנכס שנרכש על ידם במסגרת ההסכם.
עו"ד משה חנייא ואלון חנייא דחו גם הם את הטענות נגדם. לטענתם, חדד פעל באופן עצמאי, הבין היטב את העסקה ואף ניהל מגעים עם רוכשים נוספים. עוד נטען כי הדירה הייתה במצב בעייתי, ללא היתר בנייה ובמצב חלקי של שלד, ולכן היה לחדד אינטרס ברור למכור אותה.
השופטת גולומב קבעה כי לא הוכח שחדד היה חסר כשירות משפטית בעת חתימת ההסכם. בפסק הדין הודגש כי הנתבע ניהל חשבון בנק, התנהל מול עורכי דין והפגין הבנה מלאה של פרטי העסקה גם במהלך עדותו בבית המשפט, באופן שסתר את טענותיו בדבר מצבו הנפשי והרפואי.
עם זאת, השופטת מתחה ביקורת על אלון חנייא, לאחר שקבעה כי בשלב מוקדם של המשא ומתן לא הבהיר באופן מלא את הקשר בין הרוכשים למשפחת מלול, למרות שידע על רגישותו של חדד לנושא. למרות זאת נקבע כי בהמשך ידע חדד היטב מיהם הרוכשים ובחר להתקדם בעסקה.
עוד נקבע כי לא הוכחו טענות בדבר תרמית, כפייה או עושק, וכי התמורה שנקבעה בעסקה תאמה את השמאות שנערכה לדירה. השמאות העריכה את שווי הנכס בכ־910 אלף שקל, במצבו הקיים וללא היתר בנייה, נתון שחיזק את עמדת הרוכשים בדבר סבירות המחיר שנקבע בהסכם המכר.
בסופו של דבר הורתה השופטת על אכיפת הסכם המכר וקבעה כי הזכויות בדירה יירשמו על שם בני הזוג מלול, בכפוף לתשלום יתרת התמורה. בנוסף הורתה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת דביר חדד, ואפשרה לרוכשים להגיש פסיקתא לרשם המקרקעין לצורך השלמת הרישום בנכס.
התביעה שכנגד שהגיש חדד נגד בני הזוג מלול ונגד עו"ד משה חנייא נדחתה במלואה. מנגד, התקבלה בחלקה התביעה נגד אלון חנייא, לאחר שנקבע כי גבה דמי תיווך ללא רישיון תיווך וללא הסכם תיווך בכתב, בניגוד להוראות חוק המתווכים במקרקעין ולחובות החלות על מתווכים בישראל.
בהתאם לכך חויב אלון חנייא לשלם ליעקב חדד 15 אלף שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ־21 באוקטובר 2021 ועד התשלום בפועל. בנוסף חויבו יעקב חדד ודביר חדד, ביחד ולחוד, לשלם לבני הזוג מלול הוצאות משפט בסך כולל של 25 אלף שקל. 51446-05-22
תגובות