תיק אחר תיק, נאשם אחר נאשם: יום עמוס באולם של השופטת נבו־אבקסיס
- 25 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
יום דיונים בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד נפתח כמו מרוץ מבוקר. הדלת נפתחת ונסגרת, תובעים נכנסים עם ערימות תיקים, סנגורים לוחשים לנאשמים, ובני משפחה ממתינים מאחור. במרכז הלחץ יושבת השופטת חופית עדן נבו־אבקסיס (בצילום), מול אולם שאינו עוצר לרגע.
זהו אולם שבו אשמה אינה תמיד סוף הסיפור. נאשמים מודים, כתבי אישום מתוקנים, הסדרי טיעון מוגשים בזה אחר זה, אך מאחורי כל תיק עומד אדם שמבקש להישמע. השופטת נדרשת להחזיק את הקצב, אך גם לעצור מספיק כדי להקשיב לצדדים.
העומס באולם תעבורה מטעה. על פניו מדובר בתיקים קצרים, לעיתים דקות ספורות לכל נאשם, אבל כל הכרעה נוגעת ברישיון, בפרנסה, בעבר תעבורתי ולעיתים גם בחירות. בתוך השגרה הדחוסה הזאת, השופטת צריכה להבחין בין הודאה פורמלית לבין נסיבה שמחייבת התייחסות.
באחד התיקים שנדונו בפניה, הדגישה השופטת כי הערך החברתי המוגן הוא הגנה על ביטחון המשתמשים בדרך. לאחר מכן בחנה את נסיבות העבירה, הוראת החיקוק, ההסדר, ותק הנהיגה, העבר התעבורתי, ההודאה, הנסיבות האישיות וטיעוני הצדדים לעונש.
האיזון הזה אינו רך ואינו אוטומטי. באותו תיק נגזרו תשעה חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי והתחייבות כספית בסך 2,000 שקל להימנע מנהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעה, סירוב למסירת דגימה או נהיגה בזמן פסילה.
בתיק אחר אישרה השופטת הסדר לאחר שמצאה כי הוא מצוי במתחם הענישה, אך גם שם לא הסתפקה בשורת התוצאה. היא בחנה את נסיבות העבירה, ותק הנהיגה, העבר התעבורתי, ההודאה והנסיבות האישיות, ורק אז גזרה פסילה, מאסר מותנה והתחייבות כספית.
מנגד, יש גם תיקים שבהם הענישה מתונה יותר. כאשר הסדר נמצא סביר ומאוזן, התוצאה יכולה להיות פסילה קצרה, פסילה על תנאי וקנס. דווקא שם נבחנת מלאכת השיפוט היומיומית, לדעת מתי לקבל הסכמה, מתי להציב גבול, ומתי לתת משקל לנסיבות.
בסופו של יום, האולם של השופטת נבו־אבקסיס מציג את התעבורה כפי שהיא באמת. לא רק דו"חות וקנסות, אלא זרם בלתי פוסק של אנשים, אשמה, הסברים והכרעות. בתוך הלחץ היא נותנת לצדדים להישמע, אך שומרת את בטיחות הציבור במרכז.
תגובות