בקשתו האחרונה של הלוחם שנפל: ביהמ"ש נעתר לפניית הוריו להמשכיות
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה נדרש לתביעה שקשה לקרוא באדישות. בפני השופטת סמאח מנאסרה סבאח (בצילום) עמדה בקשת הוריו של לוחם המילואים איתי אזולאי ז"ל לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו. כבר בפתח פסק הדין כתבה: "יש תיקים שבהם המשפט נדרש להכריע בסכסוך, ויש תיקים שבהם הוא נדרש להתקרב, בזהירות וביראה, אל המקום שבו החיים והמוות נפגשים".
איתי, בן 25, שירת כלוחם מילואים ביחידת דובדבן ונפל ב־6 באוקטובר 2024 במבצע לחימה בגבול לבנון, במהלך מלחמת חרבות ברזל. סמוך לנפילתו, ובהסכמת הוריו, זהר סופר אזולאי ואריק אריה אזולאי, ניטלו מגופו מנות זרע שנשמרו במרכז הרפואי קפלן ברחובות.
השופטת המשיכה במילים חריגות בעוצמתן: "בפניי מונחת בקשה שראשיתה באסון שאין לו מזור – נפילתו של חייל צעיר, שחייו נגדעו בטרם עת". לצד האובדן כתבה כי איתי הותיר "משפחה אוהבת, זיכרונות וחלומות שלא זכה להגשים", אך גם "אפשרות שברירית ומטלטלת כי ממנו ייוולדו חיים חדשים".
השופטת הציבה כבר בתחילת פסק הדין את המתח הרגיש שבפניו ניצב בית המשפט: כאב המשפחה והכמיהה להמשכיות, מול החובה לברר מה היה רצונו של איתי עצמו. לדבריה, "אין די בכך שהמשפחה מבקשת להמשיך את דרכו; על בית המשפט לבחון אם זו הייתה גם בחירתו שלו".
לטענת ההורים, איתי, שהיה סטודנט להנדסת חשמל, רצה להתחתן ולהקים משפחה עם בת זוגו, מאי בכור, ודיבר פעמים רבות על רצונו להיות אב. במהלך שיפוץ יחידת דיור בבית הוריו, ביקש לתכנן אותה כך שיהיה בה גם מרחב מתאים לטיפול בתינוק בעתיד.
בפברואר 2024, לפני פעולה צבאית מסוכנת בעזה, סיפרו ההורים כי איתי ביקש מהם שאם לא ישוב מהמלחמה, ידאגו להמשכיותו. לדבריהם, הוא הבהיר כי אינו רוצה להטיל את האחריות על מאי, שהייתה צעירה בתחילת דרכה, וסמך על הוריו שיבחרו את אם ילדיו.
באפריל אותה שנה, לקראת לחימה בלבנון, חזר איתי על הבקשה. תחילה שוחח עם אביו במהלך נסיעה, ובהמשך חזר על הדברים בפני אמו. האב העיד כי איתי ביקש ממנו שלא ישכח את מה שסיכמו, והאם סיפרה כי אמר להם: "אני הייתי רציני לגבי זה".
גם חבריו של איתי חיזקו את גרסת ההורים. עמית לולאי סיפר כי שלושה ימים בלבד לפני נפילתו שוחח עם איתי בווידיאו ושמע ממנו שוב על רצונו בהמשכיות. השופטת ייחסה לעדות משקל משמעותי וקבעה כי תיאור השיחה כ"צוואה" מבטא את הרושם שאיתי מסר לחברו משאלה אחרונה.
מנגד, עמדת היועצת המשפטית לממשלה הייתה כי הדין אינו מקנה להורים זכות עצמאית לנכד, וכאשר למנוח הייתה בת זוג, נקודת המוצא היא שהזכות לעשות שימוש בזרעו נתונה לה. עם זאת, הובהר כי במקרים חריגים ניתן להוכיח רצון ברור להמשכיות גם מאישה אחרת שלא הכיר בחייו.
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי מדובר באחד המקרים "הנדירים והחריגים", וכי הוכח רצונו המשוער של איתי להביא ילדים לעולם לאחר מותו מאישה שלא הכיר. היא התירה להוריו, באופן עקרוני, להשתמש בזרעו. את פסק הדין חתמה במילים: "יש בכוחם של חיים חדשים לשאת בתוכם דבר־מה מן האדם שאבד", מבלי להשיבו או למלא את החלל שהותיר. 25200-03-26
תגובות