צחי עוזיאל, האיש שחיבר בין המשבר בקרב בכירי המשפט למינוי השופטים
במשכן נשיא המדינה בירושלים הושבעו אתמול 79 שופטים ורשמים בכירים, באחד מטקסי ההשבעה הגדולים שנערכו בשנים האחרונות. אלא שמאחורי המספר הגדול ניצב מנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל, החוליה המקצועית המחברת בין צורכי המערכת, הוועדה לבחירת שופטים, שר המשפטים ונשיא העליון. על הבמה ישבו יריב לוין ויצחק עמית, אך גם האירוע הממלכתי לא טשטש את הקרע ביניהם. השניים לא לחצו ידיים.
מאחורי תמונת ההשבעה עומדת תקופה ממושכת בהרבה. במשך כשנה וחצי כמעט שלא מונו שופטים, על רקע המחלוקות בוועדה ודרישתו של לוין למינויים בהסכמה רחבה. במקביל הלך והחריף המחסור בכוח שיפוטי, עד שבקיץ האחרון שבה הוועדה לפעילות רחבה ובחרה עשרות שופטים ורשמים לערכאות השונות. הקרע בין לוין לעמית לא נפתר, אך בתוך המערכת התגבשה מחדש היכולת המקצועית לפעול למרות המחלוקת ולהביא את הליך המינויים לכדי תוצאה.
כאן נכנס עוזיאל לתמונה. כמנהל בתי המשפט וכמזכיר הוועדה לבחירת שופטים, הוא מחזיק בשני קצותיו של אותו תהליך, מצד אחד, היכרות עמוקה עם התקנים החסרים ועם צורכי הערכאות; מצד שני, נוכחות בלב עבודת הוועדה, שבה אותם צרכים אמורים להתגבש לרשימות מועמדים ולהחלטות. עבודתו המקצועית מחברת אפוא בין חלקי מערכת שמתקשים לפעול יחד, בין הצורך שעולה מן הערכאות לבין המנגנון שנדרש לתרגם אותו למועמדים, להסכמות ולהחלטות.
זו גם נקודת ה"תפירה" של עוזיאל. לא תפירה במובן של הכרעה מי יהיה שופט, שכן הסמכות לכך נתונה לחברי הוועדה, אלא מלאכת תכנון, תיאום והבשלה. לזהות את צורכי המערכת, להכיר את מוקדי ההתנגדות, לאתר מרחבי הסכמה ולסייע בהבאת מהלכים אל השולחן כשהם בשלים להכרעה. כאשר המערכת הפוליטית והמשפטית מתקשה להסכים על סוגיות יסוד, תפקידו המקצועי הוא לסייע ביצירת המסלול שמאפשר להליך להתקדם.
העדות הבולטת למעמדו הגיעה דווקא מלוין. לאחר אחד מסבבי הבחירה כתב שר המשפטים כי הוא מודה לעוזיאל על "עבודתו יוצאת הדופן", שהייתה, לדבריו, "הכרחית להצלחת הליכי המינויים". עמית, מצדו, הודה לעוזיאל ולחברי הוועדה, לאחר סבב יוני, על שיתוף הפעולה. דווקא ההכרה מצד שני מוקדי הכוח, שביניהם קיימת מחלוקת עמוקה, מחדדת את ההצלחה המקשרת של עוזיאל. לא ביטול המחלוקת, אלא יצירת האפשרות המקצועית לעבוד בתוכה.
בפועל, מלאכת המינויים חייבה בניית רשימות שיזכו לתמיכה מצד גורמים שונים בוועדה. לוין הציג את הסבבים האחרונים כתוצאה של "הסכמה רחבה", ואילו הנהגת מערכת המשפט הדגישה את המחיר הציבורי של התקנים שאינם מאוישים. עוד באפריל הזהירו עמית ושופטים בכירים כי המחסור פוגע באזרח, שאותו הגדירו "צרכן הקצה של השירות המשפטי". מבחן ההצלחה של עבודת החיבור נמצא אפוא ביכולת לתרגם צרכים, עמדות ומחלוקות להסכמות המאפשרות את השלמת הליכי המינוי בפועל.
אחד המינויים הבולטים הוא של השופט הבכיר מנחם מזרחי (בצילום), נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, שנבחר לכהונה בבית המשפט המחוזי. הבחירה בו הייתה חלק ממהלך רחב יותר, שבמסגרתו קודמו נשיאי בתי משפט שלום לערכאה המחוזית. המהלך ממחיש כיצד עבודת ההסכמות והתיאום אינה נשארת מאחורי דלתות הוועדה, אלא מתורגמת בסופו של דבר לשינוי ממשי במבנה השיפוטי של המערכת.
השילוב שמעניק לעוזיאל את מקומו הייחודי הוא בין ניהול בתי המשפט לבין מזכירות הוועדה. הוא אינו מחליף את לוין, את עמית או את יתר חברי הוועדה, ואינו מחזיק בקולם. תפקידו הוא לתווך בין הצרכים המקצועיים של המערכת לבין מוקדי ההכרעה, ולסייע בגיבוש מסלול עבודה שיכול להבשיל לכדי החלטה. כך הוא מאפשר למערכת להמשיך לפעול גם כשהמחלוקת בצמרת נמשכת, ומצמצם את הסיכון שתיהפך לשיתוק מערכתי.
גם בנאומו בטקס בחר עמית להזכיר את עוזיאל, כאשר הודה לו ולמטה הנהלת בתי המשפט על כך ש"תכללו ביד רמה" את ההתמודדות התפעולית בתקופת הלחימה ופעלו לשיפור ולייעול עבודת המערכת. האזכור אינו נוגע ישירות לבחירת שופטים, אך הוא משתלב בתמונה הרחבה יותר של מנהל שנדרש להחזיק מערכת תחת עומס, חירום ומחלוקת מוסדית. עוזיאל נדרש לא רק לזהות את צורכי המערכת, אלא גם לחבר בין הגורמים שאמורים לתת להם מענה ולשמור על רציפות עבודתה.
בסופו של דבר, טקס ההשבעה בבית הנשיא סיפק את תמונת הסיום של תהליך ארוך. לוין ועמית עדיין חלוקים, אך עשרות מינויים הצליחו להבשיל. בתוך המנגנון הזה נמצא עוזיאל, במקום שבו הצרכים, המועמדים וההסכמות מתכנסים לכדי הכרעה. המחלוקת נותרה, אך מנגנון הבחירה הצליח לפעול בתוכה, ועוזיאל נמצא בלב מלאכת החיבור המקצועית שמאפשרת זאת. מאחורי הוויכוחים על שמות והרכבים עומדת בסופו של דבר מטרה פשוטה ומעשית, והיא לאפשר לבתי המשפט לתפקד באופן סדיר ולהעניק לציבור שירות משפטי יעיל.
תגובות