ניסה להשאיר את אביו מחוץ לבית: האחיות תבעו - וקיבלו את חלקן בנכס
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הכריע לאחרונה בתביעה שעסקה בזכויות בבית שנרכש לפני כ־17 שנה. השופטת שירלי שי (בצילום) קבעה כי האב המנוח היה בעלים של 40% מהנכס, ודחתה את טענת בנו כי הוא ואשתו מחזיקים במלוא הזכויות בבית.
האב הלך לעולמו מבלי שהותיר צוואה. מאחר שהזכויות בבית היו הנכס היחיד בעיזבונו, טענו שתי בנותיו כי כל אחד משלושת ילדיו זכאי לשליש מעיזבונו. לטענתן, מאחר שהאב החזיק ב־40% מהבית, כל אחת מהן זכאית לכ־13.3% מהנכס.
מנגד, הבן טען כי הוא ואשתו הם הבעלים היחידים של הבית, וכי לאביו לא נותרו זכויות שניתן להוריש. ההליך נפתח על ידי שתי האחיות, אולם במהלך ניהול התביעה הלכה אחת מהן לעולמה, ובעלה נכנס להליך במקומה.
במרכז המחלוקת עמדו שני הסכמים לרכישת הבית, שנקנה במסגרת הליך הוצאה לפועל באמצעות כונס נכסים. על ההסכם הראשון הופיעו שלושה רוכשים: האב המנוח, שלו יוחסו 40% מהזכויות, והבן ואשתו, שלהם יוחסו יחד 60% מהנכס.
לעומת זאת, על ההסכם השני הופיעו כרוכשים רק הבן ואשתו. לטענת האחיות, ההסכם הראשון הוא היחיד שעליו חתם אביהן והיחיד שעליו חתמו גם המוכרים. מנגד, הבן טען כי ההסכם השני הוא המחייב וכי האב הסכים ששמו יוסר ממנו, אף שלא חתם על השינוי.
הבן טען עוד כי הוא שמימן את רכישת הבית. בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע כי לא הוכח שנשא לבדו במלוא עלות הרכישה. תשלומי המשכנתה בוצעו מחשבון הבנק של האב, אף שבחלק מהשנים העביר הבן לאביו כספים לצורך התשלומים.
השופטת שי ציינה כי "לא מעט מטענות הנתבע נטענו מהפה אל החוץ", וקבעה כי נותרו שאלות מהותיות ללא מענה. בין היתר, לא הוצגה ראיה לכך שהאב הסכים לחתימת הסכם חדש בלעדיו, ולא ניתן הסבר מדוע הבן לא פעל במשך שנים לרישום מלוא הנכס על שמו.
בית המשפט הסתמך גם על עדויות כונס הנכסים והמוכרת, שנמצאו אמינות. הכונס העיד כי לאחר החתימה על ההסכם הראשון שונה ההסכם לבקשת עורך הדין, כך שיירשמו רק שני קונים, בטענה שהאב מבוגר ולא יקבל משכנתה, וזאת מבלי שהתקבל אישורו של האב לשינוי.
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי ההסכם הראשון הוא ההסכם המחייב, וכי המנוח היה בעלים של 40% מהבית. בהתאם לכך הורתה על תיקון צו המכר. הבן ואשתו חויבו לשלם 55 אלף שקל הוצאות משפט.
תגובות