העליון הפך החלטה: הסכם ממון של ידועים בציבור תקף גם אחרי נישואין
- 2 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט העליון קבע כי בני זוג ידועים בציבור יכולים לערוך הסכם ממון אחד שיחול גם אם יינשאו בעתיד, ללא צורך באישור נוסף לאחר החתונה. בפסק הדין הודגש כי כאשר ההסכם כולל הוראה מפורשת לעניין נישואין עתידיים, ניתן להעניק לו תוקף מחייב גם לאחר שינוי הסטטוס הזוגי, וכי ההסכם "יוסיף לחייב את בני הזוג גם אם יבחרו להינשא".
הכרעה זו ניתנה על ידי השופטים דפנה ברק-ארז, יחיאל כשר ודוד מינץ. הוחלט לקבל את הערעור במלואו, כאמור בפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז, בהסכמת השופט יחיאל כשר, כנגד דעתו החולקת של השופט דוד מינץ, שציין: "על כן, לו הייתה נשמעת דעתי, הערעור היה נדחה", תוך הדגשת המחלוקת העקרונית בין הגישות.
ההליך נולד במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתן על-ידי השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן וצביה גרדשטיין פפקין. בערכאה זו נקבע כי בני זוג שיינשאו בעתיד יידרשו לאשר מחדש את ההסכם בהתאם לחוק יחסי ממון, וכי אין להסתפק באישור מוקדם שניתן כשהיו ידועים בציבור.
הרקע למחלוקת נעוץ בכך שבני זוג ידועים בציבור ביקשו לאשר הסכם המסדיר את יחסיהם הרכושיים, תוך קביעה מפורשת כי יחול גם אם יינשאו בעתיד. השאלה המרכזית הייתה האם הדין מאפשר הסכם אחד כולל, או שיש צורך בהסכם חדש לאחר הנישואין. כפי שנוסח: "האם הדין מאפשר להם לעשות כן... זוהי השאלה שהוצגה להכרעתנו".
לטענת בני הזוג, אין הצדקה לדרוש אישור נוסף לאחר הנישואין, שכן הדבר פוגע בוודאות המשפטית ועלול ליצור מתחים וסכסוכים מיותרים. הם הדגישו כי הדרישה לאישור חוזר עלולה ליצור "עננת חוסר ודאות" ולהוביל למחלוקות עתידיות ואף לחשש ל"סחיטה" בין הצדדים.
מנגד, הערכאות הקודמות סברו כי יש להבחין בין ידועים בציבור לבין בני זוג נשואים. לפי גישה זו, חוק יחסי ממון חל רק על נשואים, ולכן עם המעבר לנישואין יש צורך באישור חדש, כדי להבטיח כי ההסכם עומד בדרישות החוק, וכדי למנוע "ערבוב" בין מסגרות משפטיות שונות.
בית המשפט העליון דחה גישה זו וקבע כי ניתן לאשר הסכם אחד כולל. נקבע כי אין מניעה שבית המשפט לענייני משפחה יעניק להסכם תוקף כבר בשלב מוקדם, ואף "יפעל בשני כובעים" בהתאם לשני החוקים הרלוונטיים, כל עוד מתקיימת הסכמה חופשית והבנה מלאה של ההשלכות.
פסק הדין מבהיר את ההבחנה המשפטית בין המצבים: כאשר בני הזוג הם ידועים בציבור, ההסכם פועל מכוח דיני החוזים ואישור בית המשפט לענייני משפחה; ואילו לאחר הנישואין, אותו הסכם עשוי להיחשב כהסכם ממון מחייב לפי חוק יחסי ממון, בהתאם לכוונת הצדדים והוראותיו.
השופט מינץ, בדעת מיעוט, חלק על כך והדגיש כי יש לשמור על הפרדה בין המסגרות המשפטיות. לדבריו, "אין מלכות אחת נוגעת ברעותה", ואין לאפשר החלה אוטומטית של הסכם שנערך בין ידועים בציבור על מסגרת הנישואין, המחייבת הסדרה נפרדת ומודעת.
בסופו של דבר, דעת הרוב התקבלה, והעליון קבע כי הסכם אחד יכול להסדיר את היחסים הרכושיים גם לפני הנישואין וגם לאחריהם. בכך נקבע תקדים משמעותי המחזק את הוודאות המשפטית ומאפשר לבני זוג להסדיר מראש את יחסיהם הרכושיים לאורך זמן, תוך צמצום מחלוקות עתידיות. 48399-09-24
תגובות