בפסק דין שניתן לאחרונה דחה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון את תביעתו של גבר לדמי שימוש לאחר שרכש דירה במתנה לבת זוגו ורשם אותה על שם האישה, אך מאוחר יותר הם נפרדו. בית המשפט קבע כי הדירה שייכת אך ורק לאישה, שכן אין ראיות התומכות בטענת הגבר כי הרישום על שמה היה פורמלי בלבד.
לבני הזוג, שהיו נשואים 13 שנים, קיים הסכם ממון שקבע שיתוף ברכוש שנרכש במהלך מערכת היחסים ביניהם. במסגרת הסכם זה רכש הגבר דירה עבור האישה ורשם אותה על שמה. עם זאת, נרשמה לטובתו הערת אזהרה המעניקה לו זכות להתגורר בדירה עד גיל 120 ומחייבת את הסכמתו לכל מכירה עתידית.
כשבני הזוג נפרדו, ביקש הגבר להקים בעלות משותפת בדירה ודרש מהאישה לשלם לו עבור המשך מגוריה בה. האיש טען כי הרישום על שמה הינו עניין פורמלי וכי הסכם הממון הכתיב כי יש לחלוק את כל הרכוש שנרכש במהלך מערכת היחסים ביניהם. מנגד טענה האישה כי הדירה היא מתנה שלא ניתן לקבל בחזרה וכי ניתנה לגבר הזכות להתגורר בה ללא זכויות בעלות.
בחודש שעבר דחתה השופטת חני שירה מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון את תביעתו של האיש. השופטת ציינה כי לא הובאו ראיות המוכיחות שהרישום על שם האישה היה פורמלי בלבד, ולא נמנעה מהגבר גישה לדירה. השופטת לקחה בחשבון גם צוואה שערך הגבר, בה לא הזכיר את הדירה, התומכת עוד יותר בטענת הבעלות של האישה.
עוד הוסיף הבן זוג, כשנפרדו, ביקש לקבוע כי הדירה שייכת לו ולאישה באופן שווה, האישה התגוררה אז בדירה, והגבר בדירה שכורה.
מצבו הקוגניטיבי המידרדר של האיש הוביל לכך שבנו מונה לאפוטרופוס שלו והעיד מטעמו. עם זאת, השופטת ראתה בעדותו של הבן משקל מועט, שכן היא התבססה על מידע חלקי.
בית המשפט דחה גם את טענת הגבר לפיה האישה כיוונה אותו בשל יציבותו הכלכלית, וקבע כי מדובר באיש עסקים מנוסה וציורו כקורבן אינו עולה בקנה אחד עם המציאות.
משקבע בית המשפט כי האישה היא בעלת הדירה הבלעדית, נדחתה דרישת הגבר לדמי שימוש. פסיקה זו מדגישה את משמעות הרישום ברישומי המקרקעין כראיה לבעלות. הגבר חויב בהוצאות גבוהות של 45 אלף שקל".
עוד בכותרות:
Σχόλια