תושב הרש"פ טען כי עבד 23 שנה בענף השיפוצים, הפסיד וישלם הוצאות
- לפני 33 דקות
- זמן קריאה 2 דקות
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב דן בתביעה כספית שנולדה בעקבות סכסוך מקצועי ממושך בתחום עבודות השיפוצים. תושב הרשות הפלסטינית, שעבד כפועל בענף השיפוצים, טען כי במשך שנים רבות עבד עבור קבלן מבלי שקיבל זכויות סוציאליות. בשל כך ביקש מבית הדין להכיר בהתקשרות בין הצדדים כיחסי עבודה ולחייב את הנתבע בתשלום זכויות.
הדיונים בתיק התקיימו בפני השופטת מירב קליימן (בצילום), אשר בחנה לעומק את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו לפניה. בהחלטתה הדגישה כי בטרם תיבחן שאלת יחסי העבודה יש לברר את התשתית העובדתית, והבהירה כי "הנטל להוכחת קיומה של שותפות בין הצדדים מונח לפתחו של הנתבע".
התביעה הוגשה על-ידי רזי עיסא נגד חיים עיני, בעל עסק לעבודות שיפוצים. עיסא טען כי עבד אצל עיני במשך 23 שנים, משנת 2000 ועד 2023, וקיבל שכר יומי בלבד. לדבריו לא שולמו לו זכויות כספיות בסיסיות ובהן פיצויי פיטורים, פנסיה, דמי הבראה וחגים.
לפי גרסתו של עיסא, הנתבע היה מביא את העבודות, סוגר את ההתקשרויות מול הלקוחות ומנהל את תנאי העבודה, בעוד הוא עצמו ביצע בפועל עבודות שיפוצים ואינסטלציה באזור רמת-גן וגבעתיים. לטענתו מדובר היה בעבודה רציפה לאורך שנים, שבגינה צבר זכויות כספיות משמעותיות.
חיים עיני מצדו דחה את הטענות וטען כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק. לטענתו מדובר היה בשיתוף פעולה מקצועי. בפסק הדין צוין כי לגרסתו בין הצדדים התקיימו "יחסי שותפות", במסגרתם חלקו הכנסות מעבודות שבוצעו עבור לקוחות שונים.
את עיני ייצג בהליך עו"ד עדי אלבוים (בצילום), מעורכי הדין הבולטים בתחום דיני העבודה והליטיגציה, אשר טען כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק וכי התובע פעל לאורך השנים כגורם עצמאי שסיפק שירותי שיפוץ לגורמים שונים, ולעיתים התקשר ישירות עם לקוחות וקיבל מהם את התמורה עבור עבודתו.
השופטת קליימן בחנה תחילה את טענת השותפות וקבעה כי הנתבע לא הצליח להוכיחה. בהחלטתה נכתב כי "לא שוכנענו כי בין התובע לנתבע התקיימו יחסי שותפות", בין היתר משום שהעסק פעל כעוסק מורשה על שם הנתבע בלבד ולא הוצג הסכם שותפות או ראיות לניהול עסק משותף.
עם זאת קבעה השופטת כי גם טענת ההעסקה לא הוכחה. בהחלטה הודגש כי "אין בפנינו כל סממן פורמאלי להעסקה", כגון תלושי שכר, הסכם עבודה או תיעוד של תשלומים קבועים. בית הדין ציין כי היעדר ראיות כזה מעורר קושי, במיוחד כאשר נטענת תקופת עבודה של 23 שנים.
לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות קבעה השופטת כי התובע לא הצליח להוכיח כי עבד כשכיר אצל הנתבע. עוד נקבע כי מהראיות עולה שהתובע "פעל כגורם עצמאי אשר סיפק שירותי שיפוץ". בסיום פסק הדין נקבע כי "דין התביעה להידחות במלואה", והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 12,000 שקל.
תגובות