בית המשפט דחה התנגדות לצוואה והותיר את הבת עם שקל אחד

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט השלום בחיפה נדרש לסכסוך ירושה בין שלושת ילדי המנוחה, שני בנים ובת, סביב צוואה שהותירה האם. במסמך הורישה לבתה שקל אחד בלבד, והסבירה כי הדבר נעשה משום ש״בתי התעמרה בי במהלך השנים, ניתקה כל קשר עימי ומנעה ממני לפגוש את בנה או נכדי״.

בהמשך קבעה המנוחה כי יתר רכושה יחולק שווה בשווה בין שני בניה. הצוואה כללה את חלקה בדירת המגורים, כספים, תוכניות חיסכון, פנסיה, תגמולים, שתי מכוניות וכל רכוש נוסף. עוד נקבע כי אם מי מהבנים לא יהיה בחיים, חלקו יעבור ליורשיו הטבעיים, תוך פירוט שמות נכדיה.

הרקע לסכסוך המשפחתי החל לאחר פטירת האב בשנת 2016. בעקבות מותו נרשמו זכויות בדירת ההורים כך ש־11/12 מהזכויות נרשמו על שם האם המנוחה ו־1/12 על שם הבת. כארבע שנים לאחר מכן העבירה האם את זכויותיה בדירה לשני בניה במסגרת העברה ללא תמורה.

הבת הגישה התנגדות לצוואה וטענה כי מצבה הנפשי של האם הידרדר. לדבריה, המנוחה לא הבינה את משמעות הצוואה שעליה החתימו אותה האחים, וכי “כושר שיפוטה היה פגום עד כדי חוסר כשירות”. עוד נטען כי יש לבטל את הצוואה גם מחמת עושק והשפעה פסולה.

מנגד טענו האחים כי במשך שנים היחסים בין אחותם להוריה היו מתוחים. לדבריהם, מאז נובמבר 2016 לא התקיים קשר בין האם לבת, וכי לאחר פטירת האב החריף היחס עד כדי עוינות. לטענתם, ניתוק הקשר פגע קשות במנוחה ואף הוביל לניתוק בינה לבין נכדה.

בפסק הדין התייחסה השופטת שלי אייזנברג (בצילום) למצב התפקודי של המנוחה וציינה כי “כלל הראיות וחוות הדעת הרפואיות מלמדות כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואתה”, וכי בעת עריכתה הייתה “ערנית, מתמצאת, מתפקדת בחיי היומיום, נוהגת, הולכת להרצאות, מטפלת בכלב ומסוגלת לנהל שיחה עניינית”.

עוד הדגישה השופטת כי לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצד האחים. לדבריה, מן הראיות עולה כי הצוואה נערכה מרצונה החופשי של האם, וכי לא הופעלה עליה כפייה. בכך נדחתה הטענה כי הבנים ניצלו את מצבה או הובילו אותה לעריכת הצוואה.

בסיכום פסק הדין עמדה השופטת על הרקע המשפחתי וציינה כי מאז מות האב בשנת 2016 נותק הקשר בין האם לבתה. בנסיבות אלה קבעה כי “ניכר כי צוואתה של המנוחה משקפת את רצונה ולכן יש לקיימה”, ודחתה את ההתנגדות לצוואה.

בית המשפט דחה התנגדות לצוואה והותיר את הבת עם שקל אחד