השופט מגן אלטוביה דחה תביעת 150 מיליון שקל נגד רואי החשבון של אגרקסקו
- לפני 7 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה בהיקף 150 מיליון שקל שהגישו מפרקי אגרקסקו עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר נגד פירמת רואי החשבון EY ישראל (קוסט פורר גבאי את קסירר), בטענה לליקויים בביקורת הדוחות הכספיים. ההכרעה ניתנה לאחר הליך ממושך שכלל ערעור לעליון, החזרת הדיון ובחינה מחודשת של מכלול הראיות בתיק.
השופט מגן אלטוביה קבע כי "לאחר בחינת מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח שהנתבעת חרגה מסטנדרט ההתנהגות של 'רואה חשבון מבקר סביר' באופן חריג", והוסיף כי לא התקיים קשר סיבתי בין פעולות הביקורת לבין הנזק הנטען על־ידי המפרקים בתביעה.
עוד ציין השופט כי יש ליתן משקל לכך ש"בזמן אמת רשות החברות הממשלתיות לא הביעה הסתייגות מן הטיפול החשבונאי", אף שהדבר "אינו אישור פוזיטיבי לתקינותו", אך מלמד כי הפרשנות שננקטה לא נתפסה אז כסטייה מובהקת או חמורה מן הפרקטיקה המקצועית המקובלת.
התביעה הוגשה בשנת 2020 בידי המפרקים עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר, שטענו לכשלים בביקורת הדוחות לשנים 2007-2009. ההליך חודש לאחר שבית המשפט העליון ביטל החלטה מוקדמת לסילוק התביעה והורה על בירור עובדתי מלא באמצעות שמיעת עדים, מומחים וראיות נוספות.
אגרקסקו, שהוקמה בשנת 1956 ושימשה במשך עשרות שנים לייצוא תוצרת חקלאית ישראלית, נשלטה בידי המדינה ופעלה לקידום מטרות לאומיות. בשנת 2011, כשבועיים לאחר פרסום דוחות מבוקרים, ביקשה הקפאת הליכים והתמוטטה תוך הותרת חובות בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
המפרקים טענו כי הדוחות הסתירו מצבה הכלכלי האמיתי של החברה, ואילו משרד רואי החשבון שיוצג בידי עורכי הדין ירון קוסטליץ ודניאל רוזנבלום ממשרד קוסטליץ ושות' טען כי הדוחות הם דוחות ההנהלה בלבד. לדבריו, אחריותו מתמצה בביקורת מקצועית ואינה כוללת קביעת מדיניות עסקית או חשבונאית או ניהול פעילותה השוטפת של החברה בפועל.
בית המשפט קיבל עמדה זו והבהיר כי "לא כל מקרה בו הרישום היה שגוי מעלה כי רואה החשבון המבקר התרשל בתפקידו". נקבע כי עצם קיומה של טעות חשבונאית אינו שקול להפרת חובה מקצועית או לסטייה מסטנדרט ההתנהלות המצופה ממבקר סביר.
בהתייחס לקשר הסיבתי קבע השופט כי "בנסיבות אלה, ניסיון לייחס לנתבעת רשלנות משום שלא מנעה מהחברה להמשיך לפעול, מתנגש חזיתית עם גבולות התפקיד", והוסיף כי אין לצפות ממבקר להחליף את שיקול הדעת העסקי של הנהלת החברה בפועל.
עוד נקבע כי "אין לצפות מרואה חשבון סביר שייכנס בנעלי ההנהלה, יחליף את שיקול דעתה העסקי או ינהל את החברה במקומה", וכי קריסת החברה נבעה מגורמים רחבים יותר שאינם קשורים ישירות לעבודת הביקורת שביצעה פירמת רואי החשבון הנתבעת בהליך.
אלטוביה הוסיף כי "אף אם נפלו פגמים בטיפול החשבונאי בתשלומים למגדלים ורישומם כנכס לא היה תקין, אין בכך כשלעצמו כדי להוביל למסקנה כי קריסת החברה הייתה מתרחשת בהכרח כבר באותן שנים", בהתאם לממצאים העובדתיים שנבחנו במהלך המשפט.
לדבריו, מהראיות עלה כי "האירוע ששימש בפועל זרז ממשי להתמוטטות החברה ב-2011 היה החלטת המגדלים להפסיק את התקשרותם", וכי מקור ההפסדים נעוץ בהתנהלות העסקית, במדיניות התשלומים ובהעדפת שיקולים לאומיים, ולא באופן הרישום החשבונאי של פריט בודד בדוחות.
בסיום קבע השופט כי "אין בידי לקבל את טענת המפרקים באשר להתרשלות הנתבעת", והוסיף כי אף שהרישום החשבונאי לא עמד בדרישות התקינה, "אין די בהסתמכות על סיווג חשבונאי צר ומבודד כדי לבסס את טענת התובעים לנזק", וחייבם בהוצאות בסך 140 אלף שקל.
תגובות