דיירים חנו בחניה המשותפת במשך כ־50 שנה. האם יש להם זכויות?
- מגזין בית המשפט
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
הרשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין ברחובות קבעה כי לאחר שימוש של 48 שנים בחניה שאינה מוצמדת לדירתם, על בני משפחה מראשון לציון להפסיק את העמדת רכבם במקום. נקבע כי פרק הזמן הארוך לא הקנה זכויות, וכי לא נוצרה כל חזקה קניינית לטובתם.
המפקח ברק ליפשיץ קבע כי השימוש המתמשך בחניה אינו יוצר זיקת הנאה, וכי בהיעדר מקור נורמטיבי תקף לא התגבשה לזכות המשפחה כל זכות במקרקעין. הוא הדגיש כי התקנון שאושר בשנות ה־80 חל באופן בלעדי על הדירות המנויות בו וכי החניה נועדה לבעליהן בלבד.
נציגות הבית המשותף טענה כי החניות המפורטות בתקנון מיועדות לשימוש משותף של בעלי שמונה מן הדירות וכי השימוש נעשה בשיטת כל הקודם זוכה. נטען כי דירת הנתבעת אינה כלולה ברשימה זו וכי בני משפחתה השתמשו בחניה באופן שמנע מבעלי הזכויות את האפשרות להשתמש בה.
בתביעה צוין כי לנתבעת לא הייתה כל זכות קניינית בחניה וכי השימוש שנעשה בה לכל היותר מהווה רשות שימוש מכללא הניתנת לביטול בכל עת. נטען כי במשך שנים רבות הוצבה המכונית בחניה המשותפת בדרך שחסמה מבעלי הדירות המוצמדות את זכותם להחנות בה.
מנגד טענה הנתבעת כי השימוש ארוך השנים שביצעה משפחתה בחניה מקים לטובתה זיקת הנאה מכוח שנים. לטענתה, השימוש לא נעשה בחניה אחת בלבד אלא בהתאם לזמינות באחת מתוך שמונה החניות המופיעות בתקנון, ולכן לטענתה זכות השימוש הוקנתה לה במתכונת רחבה.
המפקח ליפשיץ קבע כי רכישת זיקת הנאה מכוח שנים דורשת הוכחת שימוש התואם את סעיף 5 לחוק המקרקעין, שלפיו זיקת הנאה היא שעבוד להנאה שאינו כולל זכות חזקה ייחודית. לכן שימוש המונע מבעלי המקרקעין את החזקה אינו מסוגל להקים זכות כזו.
לפי פסק הדין, השימוש רבת השנים בחניה הספציפית אינו מקים זכות משפטית, שכן הוא שלל מבעלי הדירות המוצמדות את החזקה במקרקעין. טענתה החדשה של הנתבעת נדחתה בשל שינוי חזית, אי הוכחת שימוש על בסיס מקום פנוי, והיות השימוש פוגע בזכויות הדיירים האחרים.
המפקח הורה לנתבעת ולשני דיירים נוספים שהתביעה נגדם התקבלה לסלק את ידם מהחניות המנויות בתקנון ולהימנע מכל שימוש עתידי בהן. נקבע כי לא נוצרה כל זכות שימוש או זכות קניינית בחניות. לטובת נציגות הבית המשותף נפסקו הוצאות משפט בסך 21,500 שקל.
