פס"ד בעליון: הקלה לנושים במימוש זכות קיזוז בהליכי חדלות פירעון
- לפני שעתיים
- זמן קריאה 3 דקות
בית המשפט העליון קיבל פה אחד את ערעורה של שופרסל והפך את החלטת בית המשפט המחוזי, במסגרת הליך חדלות פירעון שעסק במימוש זכות קיזוז כספית. פסק הדין ניתן בהרכב של שלושה שופטים, ובראשו השופט דוד מינץ, לצדו השופטים אלכס שטיין ורות רונן, כאשר עו״ד יניב דינוביץ, הנחשב לעורך דין ותיק ומבריק, היה בין הדמויות הבולטות במאבק המשפטי שהתנהל סביב הסוגיה.
התביעה נולדה במסגרת הליך חדלות פירעון שבו ביקשה שופרסל לממש זכות קיזוז כספית מול החברה החייבת. החברה החייבת היא חברת ג'ירפה משלוחים וניהול עסקים בע״מ. הנאמן בהליך טען כי ביצוע הקיזוז מנוגד לצו פתיחת ההליכים, וטען כי יש למנוע את מימוש הזכות עד לבחינתה במסגרת ההליך, שכן לשיטתו צו פתיחת ההליכים מגביל פעולות מסוג זה מצד נושי החברה. מנגד טענה שופרסל, שיוצגה בהליך על ידי עו״ד יניב דינוביץ, כי מדובר בזכות קניינית מובהקת העומדת לה מכוח הדין. בפסק הדין הודגש כי מדובר בזכות בעלת מעמד מהותי בדיני חדלות פירעון, וכי "זכות הקיזוז הינה זכות קניינית איתנה", המקנה לנושה יתרון מהותי במסגרת יחסי הנשייה.
ברקע הדברים עמדה מערכת יחסים עסקית בין הצדדים, שבמסגרתה סיפקה החברה לשופרסל שירותי משלוחים והפצה של מוצרי מזון. בנוסף העניקה שופרסל לחברה הלוואה, והיחסים העסקיים בין הצדדים יצרו חובות הדדיים בין החברות.
על פי הנתונים שהוצגו בהליך, חובות החברה כלפי שופרסל עמדו על כ־2.15 מיליון שקל, בעוד ששופרסל הייתה חייבת לחברה כ־2.77 מיליון שקל בגין שירותי משלוחים. לאחר ביצוע הקיזוז שילמה שופרסל לחברה סכום של כ־453 אלף שקל.
בית המשפט העליון קבע כי בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, אין לראות במימוש הקיזוז הפרה של צו שיפוטי. בפסק הדין נכתב במפורש כי "נראה כי שופרסל לא הפרה צו שיפוטי". בית המשפט הדגיש כי בנסיבות המקרה אין לראות בפעולת הקיזוז נקיטת סעד עצמי האסור על פי הצו, וכי עצם מימוש הזכות אינו מהווה בהכרח הפרה של הוראה שיפוטית. קביעה זו עמדה במרכז ההכרעה והובילה לביטול החלטת הערכאה הדיונית.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע קודם לכן כי הקיזוז שביצעה שופרסל מהווה נקיטת סעד עצמי בניגוד לצו שניתן עם פתיחת הליכי חדלות הפירעון, ולכן הורה לבטל את הקיזוז ולהעביר את הכספים לקופת הנאמן. החלטה זו היא שהובילה להגשת הערעור לבית המשפט העליון.
בהמשך פסק הדין הדגיש העליון את מעמדה של זכות הקיזוז במשפט הישראלי ובדיני חדלות פירעון בפרט. השופט מינץ כתב כי "זכות הקיזוז הינה זכות קניינית איתנה המקנה לנושה המחזיק בה מעמד בכורה על פני יתר הנושים, הדומה במהותה לשעבוד קנייני". לדבריו, מעמד זה מציב את הנושה המחזיק בזכות הקיזוז בעמדה ייחודית במסגרת מערך הנשייה, שכן מדובר בזכות בעלת מאפיינים קנייניים מובהקים.
עוד קבע העליון כי עצם מתן צו לפתיחת הליכים אינו שולל כשלעצמו את האפשרות לממש את הזכות. בפסק הדין נאמר כי מדובר בזכות "איתנה" הניתנת למימוש על ידי הנושה באופן עצמאי, וכי מימושה אינו מחייב קבלת אישור מוקדם של בית המשפט. בית המשפט הדגיש כי מדובר בזכות "הניתנת למימוש על ידי הנושה המחזיק בה באופן עצמאי", ולכן אין לראות בצו פתיחת ההליכים ככזה השולל אותה באופן אוטומטי.
השופט מינץ הוסיף וקבע כי "התניית בית המשפט את מימוש זכות הקיזוז עד למתן החלטה על ידו כברירת מחדל עם מתן צו פתיחת הליכים, אינה מוצאת בסיס בחוק ואינה מתיישבת עם אופייה של הזכות כסעד עצמאי". עוד צוין בפסק הדין כי "ביצוע הקיזוז אינו מותנה בהודעה לנאמן עובר לביצועו", והודגש כי הזכות אינה כפופה לבירור מוקדם מצד בעל התפקיד.
עם זאת הבהיר בית המשפט כי אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת. מינץ כתב כי זכות הקיזוז אינה "קדוש קדוש קדוש", והיא נתונה לפיקוח שיפוטי. לדבריו, במקרים מתאימים רשאי בית המשפט להתערב כאשר מוצגות ראיות לכך שהזכות אינה עומדת בהוראות הדין, ואף "ליתן צו המונע את ביצוע הקיזוז עד למתן החלטה סופית בסוגיה".
עוד ציין כי כאשר ניתן צו המגביל את הזכות - גם אם נפלה בו טעות - יש לכבדו עד לביטולו על ידי הערכאה המוסמכת. בנוסף הודגש כי בפני הנאמן פתוחה האפשרות לפנות לבית המשפט ולבקש הכרעה בשאלה האם זכות הקיזוז קיימת ועומדת בדין במקרה הקונקרטי.
במוקד ההליך עמדה הסוגיה המשפטית האם נושה רשאי לממש זכות קיזוז גם לאחר שניתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון, או שמימוש הזכות מחייב קבלת אישור מוקדם מבית המשפט.
השופטת רות רונן הצטרפה לעמדתו של מינץ והדגישה כי השימוש בסמכות לעכב קיזוז צריך להיעשות במשורה. לדבריה, מניעה זמנית של קיזוז אפשרית רק במקרים חריגים, כאשר מוצגות ראיות ממשיות לכך שהזכות אינה עומדת בדרישות הדין. רונן הוסיפה כי סמכות זו צריכה להיות מופעלת "בזהירות, ורק בנסיבות נדירות וחריגות".
תגובות