שיימינג יום כיפור בווטסאפ: מנהלי צ'אט הלוחמים ישלמו 105 אלף שקל
- לפני שעה (1)
- זמן קריאה 2 דקות
בית משפט השלום בתל אביב־יפו קיבל את תביעות לשון הרע שהגיש דורון בן שמעון, לוחם גדוד 9 במלחמת יום הכיפורים, נגד מנהלי קבוצות ווטסאפ של לוחמי הגדוד. השופט יאיר דלוגין (בצילום) קבע כי פרסומים חמורים נגד בן שמעון בקבוצות הלוחמים לא נעצרו בזמן.
הנתבעים הם ענת קליינמן, בנימין בשן ויום טוב תמיר. קליינמן, מורה ורעייתו של לוחם בגדוד, ניהלה את קבוצת הווטסאפ "גדוד 9 לעולמים"; בשן, לוחם בפלוגה כ', ניהל בהמשך את אותה קבוצה ואת קבוצת "שביל ישראל גדוד 9 לעולמים"; ותמיר, מפקד הגדוד במלחמה ובעל עיטור המופת, ניהל את קבוצת "מפגש 50".
התביעה נולדה מפרסומים שכתב חבר אחר בקבוצות הווטסאפ, שאינו צד להליך, ובהם נטען כי בן שמעון הפקיר אותו בקרב במוצב אורקל. בן שמעון טען מנגד כי לא ידע שהחייל ירד מהטנק, וכי נסוג לאחור לאחר שלחם תחת אש וחבר לכוחות ישראליים. בפסק הדין צוין כי המפרסם האשים את בן שמעון בהפקרה בקרב, לצד קללות וכינויי גנאי חוזרים.
לטענת בן שמעון, מנהלי הקבוצות אפשרו לרצף הפרסומים להימשך, אף שפנה וביקש לעצור את הפגיעה. השופט דלוגין קבע כי הדברים שפורסמו כללו האשמות חמורות, גידופים וכינויי גנאי, וכי מדובר בפרסומי לשון הרע "ברף הגבוה", בעיקר משום שיוחסה לו נטישה של חבר לנשק בשעת קרב, ולא באירוע חד־פעמי אלא במסכת חוזרת.
מנגד, הנתבעים טענו כי לא הם כתבו את הפרסומים, כי אין בינם לבין התובע יריבות משפטית, וכי בתקופה הרלוונטית לא ניתן היה למחוק הודעות של חברי הקבוצה. עוד טענו כי מדובר בשיח פנימי בין לוחמים, וכי בן שמעון בחר שלא לתבוע את המפרסם עצמו. הם ביקשו לראות בפרסומים חלק משיח טעון על אירועי מלחמה, ולא בסיס לאחריות אישית שלהם כמנהלי הקבוצות.
השופט דחה את קו ההגנה המרכזי וקבע כי עצם העובדה שהנתבעים לא כתבו את הדברים אינה פוטרת אותם מאחריות. לדבריו, לאחר שבן שמעון הבהיר כי הוא מתנגד לפרסומים ונפגע מהם, "הייתה מוטלת אפוא חובה על הנתבעים להפסיק את הפרסומים". השופט הדגיש כי לא מדובר היה ב"מעשה חד־פעמי נקודתי", אלא בפרסומים שחזרו ונמשכו לעיני מנהלי הקבוצות.
ביחס לקליינמן נקבע כי לאחר שהמפרסם כינה את בן שמעון "פושע מלחמה", כבר היו צריכות להידלק אצלה "הנורות הכתומות לפחות, אם לא אדומות". השופט מתח ביקורת על כך שדווקא בן שמעון הוצא מהקבוצה, וקבע כי "הבחירה להוציא דווקא את הנפגע מהקבוצה ורק אותו, לא הייתה ראויה" ואף הגבירה במידה מסוימת את העלבון שנגרם לו.
לגבי תמיר נקבע כי אמנם הסיר חלק מהפרסומים ואף התנצל, אך בכך לא היה די. השופט כתב כי היה עליו להזהיר את המפרסם, להפוך את הקבוצה לשקטה או להוציאו ממנה, וקבע כי פעולתו הגיעה "מעט מדי מאוחר מדי". עוד נקבע כי גם אם הסרת הפרסומים הקטינה את הנזק, היא לא מנעה את הפגיעה החוזרת בכל פעם שפורסם פרסום נוסף.
בסופו של דבר, שלושת הנתבעים ישלמו לבן שמעון פיצויים והוצאות בסך כולל של 105 אלף שקל, נוסף על ריבית וחלקם באגרות המשפט. השופט דחה גם את בקשת בשן וקליינמן לחייב את בן שמעון ב־10,000 שקל בגין ההליך הראשון, וקבע כי הטענה הועלתה "בחוסר תם לב מוחלט ואף תוך ניסיון של ממש להטעות". 49461-12-23
תגובות