רצו ממ"ד בדירה בלי הסכמת רוב הדיירים, השכנים התנגדו והמהלך נבלם
המפקח על רישום המקרקעין בפתח תקווה דחה תביעה של בעלי שתי דירות בקומה השלישית בבניין ברחוב התשעים ושלוש בעיר, שביקשו להקים ממ"ד למרות התנגדות בעלי שלוש הדירות האחרות. בפני המפקח מאיר פורת (בצילום) נדונה השאלה אם ניתן לעקוף את דרישת הרוב הקבועה בחוק המקרקעין בטענה לחוסר תום־לב מצד המתנגדים.
הבניין כולל חמש דירות. לצורך הרחבת דירה לשם בניית ממ"ד נדרש רוב של 60% מבעלי הדירות. אלא שבמקרה הזה התנגדו בעלי שלוש מתוך חמש הדירות, ולכן המבקשים, המחזיקים בשתי דירות, לא הצליחו להשיג את הרוב הדרוש ופנו למפקח בבקשה להתיר את הבנייה למרות זאת.
לטענת התובעים, ההתנגדות אינה עניינית ונובעת מחוסר תום־לב. הם טענו כי על רקע המציאות הביטחונית ואיומי הטילים יש לייחס משקל משמעותי לצורך בהקמת ממ"ד, וכי אין לאפשר לבעלי הדירות האחרים לחסום את המהלך רק מכוח הרוב הקנייני הקיים בבניין.
מנגד, השכנים המתנגדים טענו כי בני הזוג כלל אינם מתגוררים בדירה וכי המהלך נועד, לטענתם, להשביח אותה לקראת מכירה. עוד נטען כי השניים עוסקים בשיפוצים וכי רכשו את הדירות כשהם מודעים לכך שבבניין מתגוררים דיירים קשישים, שחלקם מתנגדים לבנייה ולהפרעה הכרוכה בה.
המפקח פורת דחה את הטענה שניתן להתגבר על דרישת הרוב באמצעות עקרון תום־הלב. בפסק הדין כתב כי כאשר המחוקק קבע במפורש שיעור הסכמה נדרש, "הוא עשה זאת מתוך איזון אינטרסים מורכב, ואין לערכאה השיפוטית סמכות לרוקן דרישה זו מתוכנה באמצעות פרשנות מרחיבה מדי של עיקרון תום־הלב".
עוד נקבע כי ההתנגדות של יתר בעלי הדירות הייתה סבירה ועניינית. אחד השיקולים המרכזיים היה הפגיעה האפשרית בדיירים המבוגרים והחולים במהלך העבודות. "כאשר עסקינן בדיירים המשתייכים לאוכלוסייה מבוגרת, בהם קשישים, ניצולי שואה ואנשים הסובלים ממגבלות רפואיות הנתמכות במסמכים רפואיים, הרי שעקירתם מסביבתם הטבעית, המוכרת והבטוחה, אף למגורים זמניים במימון מלא, מהווה טלטלה עמוקה, פיזית ונפשית".
שיקול נוסף היה הפגיעה הצפויה בחלונות של חלק מהדירות. המפקח קבע כי סירובם של הדיירים לוותר על חלון אינו מלמד כשלעצמו על חוסר תום־לב, וכי מדובר באינטרס קנייני לגיטימי שיש להביאו בחשבון במסגרת האיזון בין רצונם של המבקשים להקים ממ"ד לבין זכויות יתר בעלי הדירות.
המפקח התייחס גם לעיתוי רכישת הדירות על ידי התובעים. בפסק הדין צוין כי הם רכשו אותן לאחרונה, כאשר זהותם של הדיירים המבוגרים בבניין הייתה ידועה להם, ובנסיבות שבהן לא ניתן היה להניח כי יתר בעלי הזכויות יסכימו לוותר על זכויותיהם לצורך קידום הבנייה.
לצד זאת, פורת הכיר בחשיבות הרבה של הקמת ממ"ד בתקופה של איומים ביטחוניים. עם זאת, הוא קבע כי גם אינטרס זה אינו מבטל את דרישת ההסכמה שקבע המחוקק. לדבריו, לצד האינטרס האישי והציבורי במיגון, עומד גם אינטרס קנייני כבד־משקל של שמירה על דרישת הרוב שנקבעה בחוק.
בסופו של דבר, התביעה נדחתה, ובעלי שתי הדירות לא קיבלו היתר לעקוף את התנגדות הרוב בבניין. המפקח חייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות בסך 4,000 שקל.
תגובות