הפרידה עלתה ביוקר: הידועה בציבור הפסידה את זכויותיה בדירה
- לפני 3 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הכיר לאחרונה בזכויותיו של גבר במחצית דירת המגורים שבה התגורר עם בת זוגו לשעבר במשך כ־15 שנים, אף שהנכס נרשם בטאבו על שמה בלבד. פסק הדין עוסק בלב המתח שבין יחסי זוגיות ממושכים, רכוש וכספים.
בפסק הדין קבע השופט דניאל שרז (בצילום) כי מכלול הראיות והנסיבות שהוצגו בפני בית המשפט מוביל למסקנה ברורה של כוונת שיתוף ספציפי בדירת המגורים. לדבריו, “כלל ראיות אלה מוכיחות כוונת שיתוף ספציפי בדירה”, ומשכך פסק כי התובע זכאי למחצית מלוא הזכויות בנכס.
התביעה נולדה על רקע מערכת יחסים שהחלה בשנת 2008, כאשר הגבר היה גרוש, והאישה הייתה בעיצומו של הליך גירושין. בתחילת הקשר העביר לה 275 אלף שקל לצורך רכישת חלקו של בעלה הקודם בדירה, צעד שלטענתו בוצע מתוך הבנה שמדובר בביתם המשותף העתידי.
כשנה לאחר מכן עברו השניים להתגורר יחד בדירה, ובהמשך נולדה להם בת משותפת. במשך השנים נשא הגבר, לטענתו, גם בהחזרי המשכנתה ובהוצאות התחזוקה השוטפות. לאחר כ־15 שנות זוגיות, עם פרידת הצדדים, דרשה האישה כי יעזוב את הדירה, ומשם נולדה התביעה.
לטענת התובע, הסכמתו להעביר סכום כה משמעותי בראשית הקשר נשענה על מצג ברור של שותפות רכושית ועל התחייבות משתמעת לחיים משותפים ארוכי טווח. מנגד, האישה טענה כי מדובר במתנה שניתנה “בשלב החיזורים”, ללא כל כוונה להקנות זכויות קנייניות בנכס.
השופט שרז דחה טענה זו בניסוח חד, ששולב בקריאה זורמת בפסק הדין: “מדוע שבן זוג שרק החל קשר יעביר סכום כה גבוה כמתנה?” והוסיף כי מאחר שמדובר בתחילת הקשר, “אין זה סביר שמדובר במתנה”, קביעה שחיזקה את גרסת התובע באופן מהותי.
עוד הודגש כי דירת המגורים היא “גולת הכותרת” של השיתוף הזוגי, וכי ללא תרומתו הכספית של התובע, ספק אם האישה הייתה מצליחה לרכוש את חלקו של בן זוגה הקודם. בית המשפט ייחס משקל גם למשך הקשר, לחיי המשפחה המשותפים ולגידול הילדים תחת קורת גג אחת.
בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה במלואה, הכיר בגבר כבעלים של 50% מהדירה, וחייב את האישה בתשלום הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. פסק הדין מחדד כי גם בהיעדר רישום פורמלי, נסיבות החיים וההתנהלות הכלכלית עשויות להכריע בשאלת הבעלות.
תגובות