בוטלה הרשעת הטייס שפיצל דירה; האישום על המיגונית מצילת החיים נמשך

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט נדרש לאחרונה לשני הליכים שונים מתחום התכנון והבנייה, אשר ממחישים באופן חד את הרגישות שגילתה מערכת המשפט למציאות החריגה של תקופת המלחמה, בצל ירי טילים ואיום ממשי על חיי אדם, לצד החובה לשמור על הוראות הדין.

במקרה הראשון, בית המשפט ביטל את הרשעתו של טייס מבת ים, המועסק בחברה אזרחית המבצעת טיסות עבור משרד הביטחון, לאחר שהודה כי דירה בבעלותו, בשטח של כ־54 מ"ר, פוצלה לשתי יחידות דיור ללא היתר והושכרה לצורך רווח כלכלי.

לצד עבירת התכנון, בית המשפט נתן משקל מיוחד למציאות הביטחונית ולפגיעה האפשרית בעבודתו הרגישה. השופטת אביטל אמסלם־גלבוע קבעה כי "הנאשם הוכיח כי הרשעתו בדין תפגע באופן קונקרטי ומשמעותי בעיסוקו", תוך הדגשה כי השתתף במבצעים רגישים בתקופת המלחמה.

עוד נקבע כי החל מ־7 באוקטובר השתתף הטייס במבצעי חילוץ, טיסות מסווגות ומגעים הנוגעים להשבת חטופים. בסיום ההליך בוטלה הרשעתו, ובמקומה הוטל עליו לשלם פיצוי בסך 15 אלף שקל לעיריית בת ים, לצד התחייבות כספית לעתיד.

במקביל, בית המשפט דן בכתב אישום שהוגש נגד הורים מודאגים מתל אביב, לאחר שהציבו מיגונית בשטח של כ־6 מ"ר בחצר ביתם ללא היתר, בתקופה שבה המדינה הייתה נתונה למתקפות טילים ואזרחים רבים חיפשו פתרונות מיגון מיידיים למשפחותיהם.

בני הזוג טענו כי בהיעדר מקלט ציבורי זמין או ממ"ד באזור מגוריהם, נאלצו לפעול בעצמם כדי להגן על שני ילדיהם הקטינים. גם כאן בלטה הרגישות השיפוטית, כאשר השופטת ד"ר נגה בליקשטיין שחורי כתבה כי "הטענות של הנאשמים בדבר היעדר מיגון באזור מגוריהם נוגעות אל הלב".

השופטת הוסיפה כי "הקושי שמתארים הנאשמים הוא בלתי נתפס" וכי המצב "מדיר שינה מעיניהם", ובכך נתנה ביטוי ברור להבנת המצוקה שנוצרה בתקופה שבה אזורים אזרחיים היו תחת איום ישיר של טילים.

שני ההליכים מדגישים כי גם כאשר הרשויות המקומיות עמדו על אכיפת דיני התכנון בתקופת חירום, בתי המשפט נתנו ביטוי מובהק למצוקה האנושית ולחשש לחיי אדם, תוך איזון בין דרישות החוק לבין נסיבות המלחמה והצורך המיידי בהגנה על המשפחה והציבור. האישום על המיגונית מצילת החיים נמשך.

רגישות בתי המשפט בצל המלחמה: הטייס שפיצל דירה וההורים שהציבו מיגונית מצילת חיים