משפחה ורכוש: בן זוג שנשאר בדירה אחרי פרידה לא תמיד חייב בדמי שימוש
- 21 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
סכסוכים רכושיים בתוך המשפחה מעמידים את בתי המשפט בפני שאלות שחורגות מחישוב חשבונאי פשוט. האם יש להפחית מס עתידי משווי מניות, מה מעמדה של התחייבות ל"בן ממשיך" מול צוואה מאוחרת, ומתי מגורים בנכס לאחר פרידה מצדיקים דמי שימוש. השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב מנתח סוגיות אלה בפסיקה העדכנית.
המאמר, שפורסם ב"עלון השופטים", מתמקד בשלושה נושאים מרכזיים שעלו בפסיקה בדיני משפחה ורכוש. הראשון נוגע לניכוי "מס רעיוני" במסגרת איזון משאבים בין בני זוג, כאשר אחד מהם מחזיק במניות בחברה פרטית. השני בוחן את היחס בין התחייבות הורים למינוי "בן ממשיך" לבין צוואה מאוחרת, והשלישי עוסק בחיוב בדמי שימוש בדירת מגורים לאחר פרידה. שלושת הנושאים ממחישים את המפגש בין הכללים המשפטיים לבין המציאות המשפחתית והכלכלית שהובילה לסכסוך.
תחילה עוסק השופט שילה בשאלת המס הרעיוני. בני הזוג שנדונו נישאו בשנת 1982 ונפרדו בשנת 2016, ולאיש היו מניות בחברה פרטית. במסגרת איזון המשאבים נקבע כי האישה זכאית למחצית שווי המניות, שהוערך בכ־6.66 מיליון שקל. המחלוקת הייתה אם יש להפחית כבר בעת האיזון את המס שהאיש עשוי לשלם אם ימכור את המניות בעתיד. מצד אחד, האיש עלול להיוותר עם חבות המס הנובעת מנכס ששוויו חולק בין הצדדים. מצד שני, הפחתה מיידית של מס שטרם שולם, ושייתכן שכלל לא ישולם, עלולה להפחית את חלקה של האישה על בסיס חבות עתידית בלבד.
השופט שילה מציג שלוש גישות שהתפתחו בפסיקה. האחת מאפשרת לנכות את המס הרעיוני כבר בעת איזון המשאבים, השנייה דוחה את ההפחתה עד לתשלום המס בפועל, והשלישית מציעה דרך ביניים. במקרה שסקר נקבע כי האישה תקבל את חלקה לפי שווי המניות ללא הפחתת המס, ואם בעתיד האיש ימכור אותן וישלם מס, תיערך התחשבנות בהתאם למס ששולם בפועל. השופט שילה מצביע על יתרונותיה של הגישה המותנית וכותב כי "המודל המותנה ומודל הנאמנות מהווים את הפתרונות המשפטיים והכלכליים המאוזנים ביותר". הרעיון הוא שהצדדים יישאו בחבות המס המשותפת "אך רק אם אכן תמומש בפועל", במקום להפחית מראש מס שאירוע התגבשותו אינו ודאי.
מכאן עובר השופט שילה למחלוקת משפחתית שבה התנגשה התחייבות ישנה למינוי "בן ממשיך" בצוואה מאוחרת. הורים לשלושה ילדים חתמו בשנת 1987 על מסמכים שנועדו לאפשר לבתם ולבעלה לבנות בית במשק, ובמסמכים הופיעו כ"בנים ממשיכים". לאחר פטירת האב ערכה האם צוואה שבה הורישה את רכושה לבת אחרת. לאחר מותה התעוררה המחלוקת על הזכויות במשק. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת הבת האחרת והורה על ביטול מינוי "הבן הממשיך", אך בערעור נבחנה מחדש משמעות ההתחייבות שניתנה עשרות שנים קודם לכן.
בניתוח הסוגיה מדגיש השופט שילה כי עצם המונח "בן ממשיך" אינו מכריע לבדו את גורל הזכויות. יש לבחון את תוכן ההתחייבות, את דיני המתנה, את התנהגות הצדדים ואת ההסתמכות שנוצרה בעקבותיה. במקרה שנדון ניתן משקל לכך שהבת ובעלה בנו את ביתם במשק והתגוררו בו במשך כ־40 שנה, וכי במשך שנים ארוכות שררו יחסים תקינים בינם לבין ההורים. מנגד, נבחנה גם משמעות רצונה המאוחר של האם והאפשרות לחזור מהתחייבות למתנה. השופט שילה מזכיר כי "מינוי 'בן ממשיך' כרוך במחויבות לדאוג למשק ולהורים". הערעור התקבל בחלקו, תוך הבחנה בין הזכויות השונות במשק ובחינת ההסתמכות שנוצרה במשך עשרות שנים.
הסוגיה השלישית עוסקת בדמי שימוש בדירת מגורים לאחר פרידה. בני זוג שנישאו בשנת 2017 ונולד להם בן בשנת 2019 התגוררו בדירה שבבעלות הורי האיש. לאחר שהיחסים הידרדרו עזב האיש את הדירה, והאישה נותרה בה עם הקטין. בהמשך התעוררה השאלה אם עליה לשלם דמי שימוש. השופט שילה מדגיש כי עצם הפרידה ועזיבת האיש אינן הופכות את המשך מגורי האישה לשימוש המחייב בתשלום. האישה התגוררה בדירה מכוח רשות שניתנה לה במסגרת החיים המשותפים, ולכן השאלה הייתה מתי הסתיימה אותה רשות, מתי נדרשה לפנות את הדירה ומאיזה מועד ניתן לראות בה כמי שמחזיקה בנכס ללא רשות.
השופט שילה מציין בהקשר זה כי "אין חולק כי נכדם של הורי האיש התגורר עם האישה בדירתם". עובדה זו השתלבה בבחינת נסיבות המגורים והמועד שבו התגבשה הדרישה לפינוי. בערעור בוטל חיובה של האישה בדמי שימוש ביחס לתקופה שנקבעה בערכאה הראשונה. בכך מתחדדת ההבחנה המרכזית בסוגיה: עצם הישארותו של בן זוג בדירה לאחר הפרידה אינה מספיקה, כשלעצמה, להקים חיוב בדמי שימוש, ויש לבחון את הרשות שניתנה למגורים ואת המועד שבו הסתיימה.
בסופו של דבר, מאמרו של השופט נפתלי שילה מציג שלושה סכסוכים שונים, שבכל אחד מהם נדרשת בחינה של הנסיבות הקונקרטיות לצד הכללים המשפטיים. מס עתידי אינו בהכרח חוב שיש לנכות מיד, מינוי "בן ממשיך" אינו מייתר את בחינת ההתחייבות וההסתמכות, והמשך מגורים בנכס לאחר פרידה אינו מוביל כשלעצמו לחיוב בדמי שימוש. שלוש הסוגיות ממחישות את המורכבות שביישום דיני המשפחה והרכוש ואת המשקל שיש לנסיבותיו של כל מקרה.
תגובות