בלי הנחות ובלי קיצורי דרך: השופט מנחם מזרחי מציב גבולות למשטרה

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

הוא אינו מרכין ראש מול רשויות החקירה, ואינו מהסס לבלום מהלכים כשהם נשענים על תשתית ראייתית חלשה. נשיא בית משפט השלום, השופט מנחם מזרחי, הפך בתקופה האחרונה לדמות מפתח בזירה המשפטית - כזו שמאתגרת פעם אחר פעם את דרכי הפעולה של המשטרה והפרקליטות.

השופט מנחם מזרחי השמיע לאחרונה ביקורת חריפה על המשטרה. לדבריו, במקרים שנדונו בפניו כלל לא היה ברור מהי העבירה המיוחסת. באחת מהחלטותיו אף קבע כי לא התחזקו הראיות לכך שיונתן אוריך הוא עובד ציבור - קביעה בעלת משמעות מהותית להמשך ההליך.

עד לא מזמן היה שמו מוכר בעיקר בתוך מערכת המשפט, שם נודע בגישתו המקצועית והקפדנית לניהול הליכים פליליים. ואולם, שורה של הכרעות בתיקים הנוגעים ללשכת ראש הממשלה הציבו אותו לאחרונה בקדמת הבמה הציבורית. בהחלטותיו האחרונות ניכר קו ברור: בחינה מדוקדקת, ולעיתים חסרת פשרות, של חומר הראיות ושל ההצדקה לצעדים חקירתיים חריגים.

מאז שהפך לשופט הדן בפרשות הקשורות ללשכת נתניהו, מזרחי אינו חושש לפסוק נגד עמדת המשטרה והפרקליטות - גם במקרים שבהם ערכאת המחוזי הופכת את החלטותיו. עם זאת, גם אז, כאשר התוצאה משתנה, ההנמקה של מזרחי נותרת עקבית ויציבה. הוא אינו חותמת גומי ואינו מקבל את ההנחה שלפיה עצם קיומה של תלונה משמעו קיומו של חשד מבוסס.

מזרחי מצטיין בסגנון ישיר ובלתי מתנצל. הוא אינו מסתפק בנימוקים כלליים או בהצהרות רחבות, אלא דורש תשתית מוצקה לכל פגיעה בזכויות חשודים. כך היה גם בפרשות שעסקו בהדלפות לעיתון "בילד" ובשאלות סביב הקשר הקטרי - שם בחר לפרק את עמדת התביעה רכיב אחר רכיב.

אחד המקרים הבולטים נרשם כאשר דחה את בקשת המשטרה להאריך את ההגבלות שהוטלו על יונתן אוריך וצחי ברוורמן במסגרת מה שכונה "השיחה הלילית בחניון". בהחלטתו הבהיר כי אין בכוונתו לאשר צעדים מרחיקי לכת ללא ביסוס ראייתי ברור, וכי חירותם של נחקרים אינה עניין סמלי.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של אוריך, התרשם עמוקות מהאופן שבו הגיב השופט במהלך הדיון. לדבריו, ניתן היה לראות את המבט בעיניו של השופט כאשר שמע כי יונתן אוריך מוחזק כעציר ביטחוני - מבט שמעיד על זעזוע אמיתי ועל כאב. הוא מתאר שילוב נדיר של חדות מחשבה, שכל רב ואנושיות, כזה שכמעט ואינו קיים במערכת המשפט. לשיטתו, מדובר בשופט שמונחה אך ורק על ידי הדין, מנותק מרעשי הרקע, ואינו מושפע משיח תקשורתי או ציבורי - עד כדי כך שלעיתים נדמה כי עצם העיסוק התקשורתי בעניינו כלל אינו מעניין אותו.

גם בתיק אלי פלדשטיין נקט מזרחי קו דומה. הוא לא חסך ביקורת והטיל ספק ממשי בגרסת החקירה שהוצגה בפניו, תוך שימוש בביטוי חריג המעיד על התרשמותו מחולשתה.

לדברים מצטרפת גם השופטת בדימוס אתי כרייף, שעבדה עמו בעבר, ומציינת כי כבר בתקופה שבה שימשה כשופטת מעצרים במחוז מרכז והוא כיהן כסגן הנשיאה של השופטת עינת רון ז"ל, ניתן היה להבחין בגישתו הייחודית. לדבריה, יש שופטים שהם בראש ובראשונה בני אדם, ויש כאלה ששכחו זאת - ומנחם מזרחי משתייך לראשונים. הוא מבין היטב את פערי הכוחות שבין האזרח לבין המשטרה והפרקליטות, ואת העובדה שאזרח מן השורה עלול להירמס בתוך רגע.

כך, הלכה למעשה, התבסס השופט מזרחי כאחד הקולות הבולטים במערכת - כזה שמאלץ את גורמי האכיפה לדייק, לבסס ולהוכיח. בעידן שבו רעש ציבורי לעיתים מקדים בדיקה משפטית, הוא מתעקש להזכיר כי בבית המשפט לא די בכותרות; נדרשות ראיות.

בלי הנחות ובלי קיצורי דרך: השופט מנחם מזרחי מציב גבולות למשטרה