האם תשלום של מיליון ש"ח לנושה יחיד מהווה הברחת נכסים אסורה?
- מגזין בית המשפט
- לפני יום 1
- זמן קריאה 2 דקות
בית משפט השלום בטבריה קבע לאחרונה בפסק דין כי יש לבטל העברת כספים שביצעו בני זוג שנקלעו להליכי חדלות פירעון, לאחר שנמצא כי הועבר סכום של כ־מיליון שקל לאחד מנושיהם, מתוך תמורת מכירת זכויותיהם בנחלה חקלאית שנמכרה בסכום כולל של 6 מיליון שקל, בנסיבות המעוררות חשש להעדפת נושים אסורה.
הנאמן שמונה בהליך טען כי ההעברה בוצעה כחודשיים בלבד לאחר שהוגשה נגד הבעל בקשה למתן צו חדלות פירעון, כאשר במועד הרלוונטי רבצו על הנחלה עיקולים ושעבודים לטובת נושים נוספים. לטענתו, מדובר במהלך שנועד להעדיף נושה אחד על פני אחרים, בניגוד לעקרונות דיני חדלות הפירעון ולעקרון השוויון בין הנושים.
עוד צוין כי הצו לפתיחת הליכים בעניינו של הבעל ניתן באוגוסט 2023, בעוד שבעניינה של האישה הוגשה בקשה מקבילה באותו חודש, והצו בעניינה ניתן בדצמבר 2023, לאחר בחינת מצבה הכלכלי והיקף התחייבויותיה, ובהתאם לנתונים שהונחו בפני בית המשפט במסגרת ההליך המשפטי שנוהל בעניינם של בני הזוג.
הנאמן הסתמך על סעיף 219(א) לחוק חדלות פירעון, המקנה לבית המשפט סמכות לבטל פעולה שבוצעה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, אם נועדה לפרוע חוב לנושה מסוים, נעשתה בעת חדלות פירעון, והביאה להעדפת אותו נושה על פני יתר הנושים, בניגוד לסדר הפירעון הקבוע בדין.
מנגד טענו בני הזוג כי ההעברה נעשתה מכוח הוראה בלתי חוזרת שניתנה לנאמן במסגרת הסכם מכר שנחתם בפברואר 2022, זמן רב טרם פתיחת הליכי חדלות הפירעון. לטענתם, אין לנתק את פעולת התשלום מההסכם המקורי, אשר יצר את החיוב הכספי ואת התחייבות הצדדים.
עוד טענו כי מאחר שהנאמן להסכם הוא שביצע את ההעברה בפועל, אין לייחס להם פעולה פסולה, וכי דרישת שלושת החודשים הקבועה בחוק אינה מתקיימת, מאחר שמועד ההתקשרות החוזית קודם באופן משמעותי למועד שבו נטען כי היו מצויים במצב של חדלות פירעון בפועל.
השופט עופר חיים שורק (בצילום) דחה את הטענות וקבע כי אין לקשור בין מועד כריתת ההסכם לבין מועד ביצוע ההעברה הכספית בפועל, וכי אין לאפשר "חזרה לאחור" בציר הזמן לצורך עקיפת הוראות החוק והכללים החלים על פעולות שבוצעו בסמוך לפתיחת הליכי חדלות פירעון.
בסופו של דבר נקבע כי ההעברה שבוצעה במאי 2023 נכנסת לגדר התקופה הרלוונטית לביטול, אולם אין הצדקה לחייב את הנושה להשיב את מלוא הסכום שקיבל, אלא רק את החלק העודף, בסך כ־660,000 ש"ח, מעבר לחוב המאושר בהליך - וזאת לשם איזון בין עקרון השוויון לבין זכויותיו הקנייניות של הנושה.
תגובות