השופט יוסף אלרון על עתידו הציבורי: אם יוצע לי תפקיד ממלכתי - אשקול זאת
- 1 בינו׳
- זמן קריאה 2 דקות
שופט בית המשפט העליון בדימוס, יוסף אלרון, אינו פוסל חזרה לעשייה ציבורית. בראיון לעלון השופטים אמר כי הוא רואה עצמו מאז ומתמיד כמי שנועד לשירות הציבור. “אני אוהב עשייה ציבורית ואני מניח שאעסוק בכך, לפחות באופן חלקי”, ציין, והוסיף כי אם יוצע לו בעתיד תפקיד ממלכתי - “אשקול זאת ברצינות”.
דבריו נאמרים על רקע אזכורים גוברים של שמו כמועמד אפשרי לתפקיד מבקר המדינה, עם סיום כהונתו של מתניהו אנגלמן ביולי הקרוב. אלרון נחשב בעיני רבים לשופט שמרן, המקובל גם על הדרג הפוליטי, אך הוא מקפיד להדגיש כי אין לו קשרים אישיים עם שר המשפטים יריב לוין, שתמך אשתקד במועמדותו לנשיא בית המשפט העליון.
לטענת אלרון, הקשר בינו לבין לוין היה מינימלי בלבד. “מעולם לא נפגשתי ולא שוחחתי עם שר המשפטים”, אמר, והבהיר כי הפעם היחידה שבה ראה אותו הייתה באקראי, בכניסה לטקס הפרישה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט-ליבנה. לדבריו, המפגש הסתכם בהחלפת ברכת שלום קצרה, בנוכחות השופטים נעם סולברג ועופר גרוסקופף.
בראיון הרחיב אלרון גם על החלטתו להתמודד בעבר על תפקיד נשיא בית המשפט העליון, חרף עקרון הסניוריטי המקובל. “אני סבור שכפי שנהוג בבתי משפט השלום והמחוזי, כך ראוי לנהוג גם בעליון”, אמר. לדבריו, שיטת הוותק לבדה אינה מתאימה עוד למציאות הנוכחית ולחשיבות שמייחס הציבור לאמון במערכת המשפט.
אלרון טען כי יש לבחור את נשיא העליון על בסיס מכלול רחב של כישורים. “סניוריטי הוא שיקול אחד מני רבים”, הסביר, והדגיש את הצורך לבחון יכולות ניהוליות, ניסיון שיפוטי, מנהיגות, התמודדות עם משברים ובשלות אישית. לשיטתו, אילו שיטת הסניוריטי הייתה מיושמת ברשויות ציבוריות אחרות, ספק אם הייתה עומדת בביקורת שיפוטית.
את החלטתו להתמודד הסביר בניסיונו המקצועי המצטבר. “בשל הניסיון המוכח שלי בערכאות הדיוניות, היכרותי עם המערכת וניסיוני כנשיא וסגן נשיא בית משפט מחוזי - ראיתי עצמי מועמד ראוי”, אמר. אלרון חזר והדגיש כי מועמדותו לא תואמה עם גורם פוליטי כלשהו, “ואף לא עם שר המשפטים”, וכי כוונתו להתמודד הייתה ידועה לגורמים רבים במערכת עוד מבעוד מועד.
תגובות