למרות הסכם ממון שוויוני: שליש בלבד לאישה בנכס בשווי 15 מיליון שקלים
- מגזין בית המשפט
- לפני יומיים
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דן בסכסוך רכושי בין בני זוג שנפרדו, אשר הציגו בפניו שני מסמכים סותרים באשר לחלוקת זכויותיהם בבית מגורים יקר ערך. האחד, הסכם ממון שנחתם בתחילת הנישואים ואושר כדין, קבע חלוקה שוויונית של הרכוש. השני, מסמך מאוחר יותר שנערך בכתב יד ולא אושר בבית המשפט, קבע כי זכויות האישה בבית יעמדו על שליש בלבד.
בפסק הדין, שניתן על ידי השופטת אליה נוס (בצילום), הנחשבת במערכת המשפט לשופטת יסודית, קפדנית ורצינית, נקבע כי חרף היעדר אישור שיפוטי, המסמך המאוחר הוא ההסכם המחייב בין הצדדים. בהתאם לכך נפסק כי הבעל זכאי לשני שלישים מזכויות הבית, ששוויו הוערך ב־15 מיליון שקלים, ואילו האישה זכאית לשליש בלבד.
בית המשפט קבע כי הדרישה לאישור המסמך המאוחר לא נבעה מהוראת חוק מחייבת, אלא מתנאי פנימי שקבעו הצדדים בינם לבין עצמם, תנאי שממנו יכלו גם לסטות. נקבע כי מאחר שהצדדים בחרו בפועל להסתפק בחתימתם על המסמך ולפעול על פיו, אין בהיעדר האישור כדי לשלול את תוקפו המשפטי.
עוד נקבע כי התנהלות הצדדים לאחר החתימה מחזקת מסקנה זו, שכן הזכויות בבית נרשמו בפועל בלשכת רישום המקרקעין בהתאם לחלוקה שנקבעה במסמך בכתב היד. רישום זה, כך צוין, אינו עניין טכני בלבד, אלא ביטוי מהותי להסכמות הצדדים באשר לזכויותיהם.
מן העובדות שנקבעו עולה כי בני הזוג נישאו בשנת 2000 וחתמו אז על הסכם ממון שקבע חלוקה שוויונית של רכושם. בשנת 2006 רכשו בית מגורים, אשר מימונו בוצע מכספי הוריו של הבעל, לאחר שהתברר כי הורי האישה אינם משתתפים במימון. מימון זה, כך נטען והתקבל, הותנה ברישום זכויות עודפות על שם הבעל.
טרם רכישת הבית תועדו ההסכמות בדבר חלוקה לא שוויונית במסמך שנכתב בכתב ידה של האישה ונחתם על ידי שני בני הזוג. בהמשך לכך נרשמו הזכויות בהתאם, שני שלישים על שם הבעל ושליש על שם האישה.
עם פירוד הצדדים טענה האישה כי יש לחלק את הבית בחלקים שווים, בין היתר בטענה לחוסר שוויון ביחסי הכוחות ולכך שהמסמך נחתם על ידה תוך הסתמכות על הצהרות הבעל. מנגד טען הבעל כי במשך שנים ארוכות לא העלתה האישה כל טענה בעניין החלוקה, ואף פעלה בפועל בהתאם לה.
בית המשפט דחה את טענות האישה וקבע כי לא כל הסכמה בין בני זוג ביחס לנכס מקרקעין מהווה "הסכם ממון" כהגדרתו בחוק, המחייב אישור שיפוטי. נקבע כי מדובר בהסכמה נקודתית שנועדה לתת מענה לנסיבות ספציפיות בעת הרכישה, ואינה צופה פני פירוד.
עוד נקבע כי האישה לא קופחה ולא נושלה מזכויותיה, אלא זכתה לחלק משמעותי בנכס יקר ערך. בית המשפט ציין כי לנוכח העובדה שהורי האישה לא השתתפו במימון הבית, למעט פריטים שוליים, יש היגיון כלכלי ומשפטי בחלוקה שנקבעה, אשר הותירה בידי האישה זכויות ניכרות.
לבסוף הודגש כי רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, התואם את ההסכמות הכתובות, מהווה עיגון סופי ומכריע לחלוקת הזכויות בין הצדדים.
