סכסוך הגז מגיע לביהמ"ש המחוזי: סוכנויות גז מול סופר גז בטענות לעיוות דין

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי תל־אביב דן בבקשתה של חברת א.א. סוכנויות גז לביטול פסק בוררות שניתן על ידי שופט בדימוס, יעקב שמעוני, במסגרת סכסוך ממושך בינה לבין חברת סופר גז. הבקשה נדונה בפני השופטת המחוזית יהודית שבח (בצילום), הנחשבת לשופטת חדה, יסודית ורצינית, הידועה בגישתה הקפדנית לבחינת טענות מורכבות ובהתנהלות שיפוטית עניינית וחסרת פשרות.

בפתח הבקשה נטען כי פסק הבוררות ניתן בחלוף כ־22 שנים ממועד פתיחת ההליך. לשיטת המבקשת, מדובר בהליך שהתנהל באופן לקוי, מסורבל ופוגעני. נטען כי סופר גז נקטה שורה של פעולות שמטרתן לעכב ולסכל את בירור הסכסוך, לרבות הגשת מספר רב של בקשות חסרות בסיס, חקירות עדים שנמשכו חודשים ארוכים והגשת בקשות חוזרות ונשנות לביטול החלטות הבורר. לטענתה, הבורר אפשר התנהלות זו מטעמים שאינם מובנים, ובכך איפשר למשיבה לגרור הליך שאמור היה להיות פשוט על פני עשרות שנים.

המבקשת מבהירה כי משך הזמן החריג אינו בגדר טעות טכנית, אלא תוצאה של מצב בלתי סביר אשר גרם לה, לדבריה, עינוי דין חמור. לטענתה, חלוף הזמן הממושך שולל לחלוטין את יכולתו של הבורר להכריע באופן תקין, הן לאור הזמן שחלף ממועד פתיחת ההליך והן בשל הפער המשמעותי מאז שמיעת העדים.

עוד נטען כי פיצול ההליך לשני שלבים והמשכו על פני שנים רבות גרמו לפגיעה קשה ביכולתה של המבקשת להוכיח את טענותיה. לשיטתה, עד למועד הצגת הראיות חלפו למעלה מעשר שנים, אתרי העבודה עברו שינויים מהותיים וזיכרונם של העדים נפגם באופן ממשי.

לטענת המבקשת, לא ניתן להשלים עם מצב שבו סכסוך אזרחי מוכרע במסגרת בוררות רק כעבור 22 שנים ממועד תחילתו, שכן מדובר בפגיעה חמורה באינטרס הציבורי ובאמון הציבור במוסד הבוררות. לשיטתה, הותרת פסק הבוררות על כנו משמעה מתן גושפנקה להתנהלות פסולה הן של אחד הצדדים להליך והן של הבורר עצמו. בעוד שמניעי סופר גז לעיכוב ההליך, לטענתה, ברורים ופסולים, הרי שהנימוקים של הבורר לאפשר התנהלות זו ולהפוך את הליך הבוררות לבלתי ראוי – נותרו, כך נטען, בלתי מוסברים.

עוד נטען כי על הבורר היה לשים קץ להתנהלות הפוגענית מצד סופר גז, וכי הימנעותו מכך תרמה להארכת ההליך וליצירת עיוות דין חמור. המבקשת מוסיפה כי אין זה סביר שפסק בוררות ייסמך על עדויות שנשמעו כ־9 שנים קודם למתן הפסק, מבלי שלבורר קיימת יכולת ממשית לזכור את התרשמותו הישירה מהעדים. נטען כי במועד מתן הפסק היה הבורר קרוב לגיל 80 – נתון שלדברי המבקשת מחריף את הפגיעה ביכולת קבלת ההכרעה.

כן נטען כי חלק מרכזי מפסק הבוררות נשען על הסכם אשר לא הוצג בפני הבורר, וזאת בהתאם להסכמה מפורשת בין הצדדים שלא להציגו במסגרת ההליך, במטרה למנוע הסתמכות על נתונים ומספרים שאינם רלוונטיים למחלוקות שבבוררות. חרף הסכמה זו, כך נטען, הבורר ביסס את החישוב העיקרי בפסק על אותו הסכם, תוך גיבוש מסקנות על בסיס מקטעי עדויות – דבר שהוביל, לשיטת המבקשת, לתוצאה שגויה מיסודה.

לטענת המבקשת, התוצאה הבלתי סבירה של פסק הבוררות היא שבמקום לחייב את סופר גז בעלויות הקמת תשתיות הגז, נקבע כי דווקא המבקשת היא זו שתידרש להשיב לסופר גז סכומים משמעותיים.

המבקשת, המצויה בבעלות איש עסקים פרטי, הפעילה את סוכנות סופר גז רחובות בשנים 1996–2003 מכוח מערכת הסכמית עם סופר גז. בחודש נובמבר 2004 הגישה המבקשת תביעה לבוררות בסכום של 34 מיליון שקלים, בטענה להשבת השקעות שביצעה בחיבור פרויקטים חדשים של מגורים, מסחר ותעשייה למערכת הגז, וכן להשבת השקעות נוספות. מנגד, טענה סופר גז כי המבקשת אינה זכאית לכל סכום נוסף מעבר ל־4.5 מיליון שקלים שכבר שולמו לה.

בפסק הבוררות נקבע כי סופר גז תשלם למבקשת סכום של כ־2.5 מיליון שקלים כנגד העברת הסוכנות לידיה. עם זאת, מאחר שסופר גז שילמה למבקשת בעבר סכום של 4.5 מיליון שקלים, נקבע כי לא נותרה יתרת חוב לטובתה. בנוסף נקבע כי על המבקשת להשיב לסופר גז כ־2 מיליון שקלים מתוך תשלום ביניים שניתן בעבר והוגדר כשנוי במחלוקת, וכן לשאת בחלק מהוצאות הבוררות, לרבות שכר טרחת הבורר בסך 350,000 שקלים ושכר טרחת עורכי דין בסך 550,000 שקלים.

סכסוך הגז מגיע למחוזי: סוכנויות גז מול סופר גז בטענות לעיוות דין