הגינקולוג שהורשע: עימות חריג בין בג"ץ לבית המשפט העליון
- מגזין בית המשפט
- לפני 33 דקות
- זמן קריאה 3 דקות
בית המשפט העליון ניצב בימים אלה בפני סיטואציה חריגה במיוחד: עתירה לבג"ץ המבקשת לבטל פסק דין של העליון עצמו, בטענה שנגרם לנאשם עיוות דין מהותי. מדובר במהלך שטרם נרשם כמותו, כאשר העילה האפשרית אינה פגם סמכות או חריגה מסמכות, אלא תחושת אי־צדק חריפה שנוצרה במהלך ההליך.
הפרשה החלה בינואר 2023, אז זוכה הגינקולוג ד"ר מיכאל שטטמן בבית המשפט המחוזי בירושלים משורה של עבירות מין, ובהן אונס. הרכב השופטים קבע כי הראיות אינן מצדיקות הרשעה. המדינה ערערה לבית המשפט העליון, אך במהלך הדיון, שנערך בספטמבר 2024, הביעו שופטי ההרכב הסתייגות עמוקה מעמדת הפרקליטות.
במהלך הדיון מתחו השופטים יוסף אלרון, אלכס שטיין ויחיאל כשר ביקורת נוקבת על הניסיון להפוך את המעשה לאונס. הם ציינו קשיים עובדתיים ומשפטיים מהותיים, והבהירו כי לכל היותר ניתן לראות במעשים עבירות אחרות, כמו תקיפה או מרמה. הדברים נאמרו באופן חד וברור, עד כדי המלצה מפורשת לפרקליטות לחזור בה מן הערעור.
לצד זאת העלו השופטים אפשרות חריגה: הרשעה בעבירת תקיפה, אף שהנאשם לא הועמד לדין בגינה. אף שמדובר בצעד לא שגרתי, החוק מאפשר בנסיבות מסוימות הרשעה בעבירה חלופית, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן.
בעקבות הדברים הודיעה הפרקליטות כי היא נסוגה מהערעור בכל הנוגע לעבירות המין, ומוכנה לבחון הרשעה בעבירת תקיפה בלבד. מבחינה משפטית, משמעות המהלך ברורה: משעה שהתביעה חוזרת בה מטענותיה בסעיף מסוים, לא ניתן עוד להרשיע את הנאשם בגינו במסגרת הערעור.
סנגוריו של שטטמן, עורכי הדין יניב ואקי ואירית באומהורן, קיבלו את עמדת המדינה בכל הנוגע לזיכוי מאונס, והתמקדו בטענה כי גם הרשעה בתקיפה אינה עומדת במבחן הראיות. אלא שבמרץ האחרון התחולל מהפך מפתיע: חרף דברי השופטים בדיון, וחרף חזרת הפרקליטות מהערעור, פסק בית המשפט העליון להרשיע את שטטמן בעבירת אונס.
פסק הדין עורר תהיות קשות. הוא קבע כי ניתן להרשיע באונס גם בהיעדר כוונה מינית מצד הרופא, מבלי להתייחס כלל לחזרת המדינה מסעיפי האישום, ומבלי להסביר כיצד ניתן להרשיע בעבירות שהערעור עליהן נזנח.
הסנגורים הגישו עתירה תקדימית לבג"ץ, שבה ביקשו לבטל את פסק הדין של העליון. העתירה נותבה לשופט חאלד כבוב, אשר קבע כי בטרם יכריע, על הסנגורים למצות הליך פנימי ולפנות לשופטי העליון עצמם בבקשה לביטול פסק הדין.
ביולי התקיים דיון נוסף בפני אותו הרכב. במהלכו טען השופט אלרון כי ההצעה המקורית הייתה מותנית בהסכמת שני הצדדים, וכי משלא ניתנה הסכמה, חזר בית המשפט לנקודת המוצא. הסנגורים והפרקליטות השיבו כי לא כך הובן ההליך, וכי פרוטוקול הדיון אינו תומך בפרשנות זו.
גם נציגת המדינה בדיון, עו"ד רחל מטר, הודתה כי הפרקליטות לא הבינה את הדברים כעסקת חבילה, וכי החזרה מהערעור נעשתה ללא ציפייה לתמורה. הדברים הובילו לעימות חריף באולם, שבסיומו התברר כי אי־ההבנה לא הייתה נחלת הסנגורים בלבד.
לאחר הדיון קיימה הפרקליטות התייעצות פנימית בראשות פרקליט המדינה, עמית איסמן. בעקבותיה שינתה המדינה את עמדתה והודיעה לבג"ץ כי היא מתנגדת לביטול פסק הדין, וטוענת כי בפועל לא חזרה בה מן הערעור. בית המשפט העליון קיבל עמדה זו ודחה את בקשת הסנגורים.
בדעת הרוב קבע השופט שטיין כי עקרון גילוי האמת גובר על עמדות דיוניות של התביעה, וכי משעה שהראיות מצביעות על אינוס, אין מקום לפסק דין שאינו תואם את המציאות העובדתית. השופט אלרון הצטרף לקו זה.
מנגד, השופט יחיאל כשר, בדעת מיעוט, הודה כי נפלה תקלה בהליך, וכי האחריות לה מוטלת גם על בית המשפט עצמו. לדבריו, במצב כזה אין להעדיף אמת מהותית על פני הוגנות ההליך, ויש להשיב את התוצאה למצב שאליו היו מגיעים אלמלא הטעות, כלומר הרשעה בתקיפה בלבד.
לאחר דחיית הבקשה חזרו הסנגורים לבג"ץ. בדיון שנערך בחודש שעבר הביע השופט כבוב הסתייגות עמוקה מהתוצאה. הוא ציין כי מקריאת הפרוטוקולים עולה שהצדדים פעלו בהתאם להבנתם הסבירה, וכי מדובר במקרה חסר תקדים שבו בג"ץ עשוי להידרש לבטל פסק דין של העליון מחמת חוסר צדק.
כבוב אף הציע פתרון חלופי: פנייה למשפט חוזר, שבו תבקש המדינה הרשעה בעבירת תקיפה. לדבריו, יש להימנע מתוצאה שבה אדם מורשע בעבירה חמורה כאשר התביעה עצמה אינה עומדת מאחוריה. משדחתה המדינה גם הצעה זו, והמשיכה להתעקש על הרשעת האונס, נותר הכדור בידיו של בג"ץ.
כעת נדרש השופט כבוב להכריע אם להעביר את העתירה להרכב מורחב, שידון בשאלה עקרונית: האם ייתכן מצב שבו בג"ץ, לראשונה בתולדות המשפט הישראלי, יבטל פסק דין של בית המשפט העליון בשל עיוות דין.
