תנור הצדק מתחמם: מאפיית בורקס חיים הוותיקה נאבקת מול כרישי הנדל"ן

מאת: שלמה בן ברוך,

בית המשפט המחוזי בתל אביב עומד בפני הכרעה הרת גורל במאבק על מאפיית “בורקס חיים” בשכונת שפירא, מאפייה ותיקה שהוקמה בשנת 1952 על ידי חיים סוסתיאל, בן 85, דייר מוגן שממשיך לעבוד מדי יום משעות הבוקר המוקדמות. כעת, גורל העסק ההיסטורי הזה תלוי בהחלטת ערעור שיגישו בעלי הנכס, יזמי נדל”ן המבקשים לפנותו ולהקים במקומו בניין יוקרה.

הדיון מתנהל בפני הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב: נפתלי שילה, עינת רביד ויחזקאל אליהו (בצילום). שלושתם שופטים מנוסים ובעלי רקע שיפוטי רחב, הידועים בחדותם ובחתירתם לצדק.

ההרכב נדרש להכריע אם לשמור על ההגנה שקיבל סוסתיאל בשתי ערכאות קודמות או להיעתר לדרישת בעלי הנכס כרישי הנדל"ן, שטוענים כי מדובר ב“נטישה”. ההכרעה עשויה לשמש תקדים משמעותי לגבי זכויות דיירים מוגנים ברחבי הארץ.

בבתי משפט השלום כבר ניתנו שני פסקי דין ברורים לטובתו של סוסתיאל. השופטות כרמלה האפט וטל פישמן לוי דחו את תביעות הפינוי נגדו, קבעו כי הוא ממשיך להפעיל את העסק ולגור בנכס כדין, וחייבו את התובעים בתשלום הוצאות משפט בסכומים משמעותיים. הן ציינו במפורש כי ההליכים נגדו נוהלו בחוסר תום לב ובניסיון להפעיל לחץ פסול.

על אף ההכרעות החוזרות, יזמי הנדל”ן לא נרתעו. הם רכשו את הבניין זמן קצר לפני הגשת התביעה הראשונה, מתוך מטרה מוצהרת להרוס את המבנה ולהקים במקומו מגדל מגורים יוקרתי. תושבי השכונה מתארים את המאבק כמלחמה בין דייר אחד ותיק לבין “מערכת של אינטרסים נדל”ניים חסרי גבולות”, ניסיון להפוך נכס קהילתי למקור רווח מהיר.

מאפיית “בורקס חיים” פועלת זה למעלה משבעים שנה באותו מקום. מדי בוקר, בשעה חמש, מגיע סוסתיאל לפתוח את הדלת ולהפעיל את התנורים. בעבור רבים מתושבי שפירא מדובר לא רק בעסק, אלא במוסד חברתי. בשבועות האחרונים נרשמו מחזות מרגשים של שכנים ולקוחות שהגיעו לחזק את סוסתיאל לקראת הדיון המכריע שיתקיים מחר בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

במהלך ההליכים הקודמים נחשף כי בעלי הנכס התקינו מצלמות נסתרות מול דירתו של סוסתיאל, בניסיון “לאסוף ראיות” לנטישה. בית המשפט קבע כי מדובר בפגיעה חמורה בפרטיות ובאמצעי פסול, ודחה את הראיות שהושגו תוך שימוש בצילום ללא היתר. השופטת כרמלה האפט מתחה ביקורת חריפה על ההתנהלות וציינה כי מדובר “במעשה שאינו ראוי ולא חוקי”.

השופטת טל פישמן לוי הצטרפה לגישה זו בפסק דינה המאוחר יותר, כשקבעה כי התביעה לעדכון דמי השכירות הוגשה מתוך שיקולים זרים ומטרתה הכלכלית הייתה להביא לפינוי עקיף. היא הדגישה את גילו של סוסתיאל ואת חוסר המידתיות שבהפעלת הליכים חוזרים נגדו, וחייבה את התובעים בתשלום נוסף של 50,000 שקלים הוצאות משפט.

בסך הכול חויבו בעלי הנכס לשלם 70,000 שקלים בגין התביעות שנדחו. אף על פי כן, הם הגישו ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי. בתי המשפט הדגישו שוב ושוב כי חוק הגנת הדייר נועד למנוע בדיוק מקרים כאלה, שבהם בעלי הון מנצלים את כוחם הכלכלי כדי לעקוף הגנות בסיסיות על אזרחים ותיקים ולפנותם מנכסיהם ההיסטוריים.

במהלך הדיונים הוצגו עדויות שחשפו פערים בעמדות התובעים והצגת מידע חלקי. חוקר פרטי מטעמם, שביצע מעקב מצולם במצלמה נסתרת, אישר כי הבחין בחיים סוסתיאל עצמו עובד במאפייה. בפסק דינה כתבה השופטת כרמלה האפט כי “הנתבע עושה שימוש במושכר לצורכי עסקו ולמגוריו, וההיפך מנטישה הוא הנכון".

תושבי שכונת שפירא מתארים את מאבקו של חיים סוסתיאל כסמל למאבק רחב בהרבה. “אם הם יצליחו לזרוק את חיים מהמאפייה, זה הסוף של כל הדיירים המוגנים בעיר", אמר אחד השכנים. “מדובר באדם טוב לב, שעבד כל חייו וממשיך לשרת את הקהילה.

תנור הצדק בוער: מאפייתו של חיים סוסתיאל בשכונת שפירא נלחמת על קיומה מול כרישי הנדל"ן